כה מעט מילים נדרשות

שכל אחד! ואם שכל אחד, אז כמובן, דיבור אחד! וכיצד יכול אדם להשיג זאת? "כן אבא," ו"האוכל אבא?" לא פחות, ולא יותר.

דיברנו על האני ועל תשוקת ה"עצמי." גשמיות, חומריות, וחושניות, כולן כרוכות בשכל האדם. לעולם לא יהיה הגיוני לשכל הנפול הזה שהתבניות יכולות להיות כה "קלות" ועולו של יהוה כה "קל," אך כך הן!

לחלקכם זה ייקח ארבעים שנה; אחרים מכם ילכו במהירות רבה יותר לארץ ההבטחה ויעברו דרך פחדיכם וימצאו את מתנת הענווה מחכה להם. "כן אבא" ולאחר מכן "האוכל אבא?" האם זה באמת יכול להיות כה פשוט? למה התכוון כשאמר שבנו הוא "הקרבן הסופי?" (האיגרת אל העברים 10:12)

אם נעשה קצת חשבון בסיסי, נהיה צודקים בטענה על תקפות משוואה כזו: "כמות ההתנגדות מהעצמי הבשרי שלי קשורה ישירות לתפיסתי עד כמה קל להיות אחד עם יהוה." אם אתה מאמין שאחדות עם יהוה היא קשה, אז אתה מדשן את גשמיותך.

זכור, קל וקליל, לא קשה וכבד! כך אתה מצליח. אתה מבין?

אם זה עדיין לא ברור, הבה נזכיר לך את דבריו של הנביא ירמיהו שקראנו אתמול ב"ותר על הכול." הם אמורים לעזור. "ידעתי יהוה כי לא לאדם דרכו; לא לאיש הולך והכין את צעדו. יסרני יהוה אך במשפט, אל באפך פן תמעטני." (ירמיהו 10:23-24)