ישוע, אתה, מעשה!

"כי כל אשר איננו מאמונה חטא הוא." (האיגרת אל הרומים 14:23)

המילה "מ" המשמשת לתאר מה שקורה בגלל אמונה היא תרגום־תת חמור של מילת היחס כאן. זה לא שגוי; זה פשוט לא עושה צדק עם כוח האמונה. יש צורך לפרט משהו מוחשי יותר, אף פרימיטיבי יותר.

כל מה שלא נולד מאמונה; לא יוצא מאמונה; לא בא מאמונה מבפנים; אינו תוצאת האמונה; מאמונה מן הפנים כלפי חוץ, או שמקורו באמונה, הוא חטא! אמונה חייבת להיות המקור. אתה יכול להרגיש את זה עכשיו? מה שנאמר הוא שכל מה שאינו משריש עצמו בעומק מקורו, במקרה הזה אמונה, ואז מתפשט החוצה כדי ליצור את השפעתו, הוא חטא. עכשיו, האם זה לא נושך יותר מ"מ"?

מה אתה אומר לנו, אבינו? כל דבר שלא הופק דרך חיי ישוע הפועלים בי הוא חוטא? תחת המצווה הזו, אני יכול להבין מדוע תאמר לאנשים הטוענים שהם מכירים אותך, "סורו ממני!" (מתי 7:22-23)

כל מחשבה, וכל מעשה היוצא מאותה מחשבה, חייב לנבוע מאמונה. אבינו, פירוש הדבר שכל דבר בודד שמישהו חושב, ואז פועל לפיו, חייב להיות לפי הדפוס הזה: הוא נובע בשכלנו; ואז עלינו למדוד אותו כנגד מילותיו וחייו של ישוע; ואז הוא נופל לרגלינו (יציבות מחשבתית בחוק) לאישור סופי, המאפשר לנו לפעול. כך יראו חיים אילו כל מעשה בא ממקורו המיועד.

אמונה מתגלית כאשר אנו מחקים את הדפוסים החוזרים בחיי ישוע; נהיה אחראים על כל מילה שנוציא מפינו (מתי 12:36). זה מאשר מדוע כל מחשבה חייבת להתאים להתגלות הזו. "משפעת הלב (השכל), הפה מדבר." (מתי 12:34-35)

האם לא תצטרף לכל אחד מאיתנו בתפילה הזו? "הו אבי, האם דרך בנך, תשריש זאת בלבי ובנפשי כדפוס תמידי? זהו באמת שינוי השכל.

רוח הקודש, אני יודע שאתה שוכן הן עם האב והן עם הבן, ובהדרכתך אשיג את דפוס המחשבה והמעשה הזה. האמת הזו חייבת לפלוש לשכלי כדי שמעשיי יהיו נאותים. רק דרך הרוח באדם ניתן לעשות זאת.

אני נכנע לדפוס, אבי. חרוט אותו בי. אם אמרוד, חרוט בכל זאת. חיי שלך, אבי; קח אותם! כן, יהיה לי השכל הזה בי. אני אלך אחר הדפוס, שכן זו האמונה שנתת לי המשיגה זאת בכל מקרה. אדיר אתה באמת."