תפילת משרת

הו ריבון, החלות להראות לעבדך את גדולתך ואת ידך החזקה. כי מי אלוהים בשמים או בארץ שיכול לעשות את המעשים והגבורות שאתה עושה? אתפלל, תן לי לעבור ולראות את הארץ הטובה מעבר לירדן, את הר החמד ההוא ואת הלבנון. (דברים 3:24-25)

אבי, אני יודע שאני תחת עולך (קרא איכה 3:27-39). ידך הכבדה עליי. שבט ייסוריך מהיר ומדויק. חוויתי מוות ושברי חיים חדשים, בבת אחת. כל כך הרבה נטלטל. אבל ושמחה נכרכו יחדיו.

כמו הנשר הקירח בגיל ארבעים המשיר את מקורו, טפריו, נוצתו—הכל; כל הכוח והכבוד הארציים אבודים לכאורה. גם אני הייתי בן ארבעים כשהבאת אותי לכאן, אבי, להשיר הכל. גם משה היה בן ארבעים כשהוצאת אותו, וגם דוד, להיות מלך על כל ישראל.

בעונה הבאה של חייו, הנשר מחליף את כל שאבד. היצור מתחדש כליל. ארבעים השנים הבאות הן הטובות ביותר שלו. משה? דוד? כן! ומה איתי, אבי?

האם כנפיי מלאות שוב, אבי? מה עם טפריי (יכולת לתפוס עקרונות קדושים)? אני חש את כוחך, אך האם זה כוחו של מי שהתחדש כליל? אני מתחדש מדי יום, ובכל זאת, מתי זה מספיק?

זעקתי: "אבי, האם העול הזה עדיין כבד עליי? האם אני עדיין תחת שבט ייסוריך, פניך מוסבים ממני? (איכה 3:7-9) האם למדתי את שיעוריי? האם ייתכן שאני מחמיץ זאת לגמרי? עליי לדעת שאני נושא חן בעיניך. זה כל מה שחשוב. זה כל מה שחשוב!

אזעק כמשה. "החלות להראות לעבדך את גדולתך וידך החזקה. כי מי אלוהים בשמים או בארץ שיכול לעשות את המעשים והגבורות שאתה עושה?'

אבי, אני משתוקק להציב את רגליי על הארץ הטובה. חלבך הוא מהות נפשי; דבשך הוא מתיקות קולך בתוכי. אם מצאתי חן בעיניך, אם שבת אליי, עשה מילים אלה שלי. "החלות להראות את גדולתך וידך החזקה ברורה; מעשי גבורתך אינם ניתנים להכחשה.' בוא, אבא."