ילדים קטנים

אתם, ילדים יקרים, מן האביר אתם וניצחתם אותם [רוח האנטי־משיח, רוחות ה"עצמי" הנחות, האני] כי מי שבכם גדול ממי שבעולם. (יוחנן הראשונה 4:4)

אתה רואה, ילדי, זו עוד אמת שעליה תוכל להישען. זו אמת ממני, ברוחי, דרך משרתי האהוב מאוד יוחנן, שנמסרה ישירות ללבך (שכלך). האם אתה מאמין בה? האט; שקול מה אני מבקש ממך. האם אתה מאמין שניצחת?

לעולם איני מסיר עיניי ממך. אני רואה את פחדך. אני שומע את פחדך. קדימה, שאל אותי; אני יכול להתמודד עם זה. הענווים יודעים לשאול, בעוד הם לוחשים אליי, "אם מי שבי, אבי, ניצח, מדוע אני עדיין מרגיש מובס? מדוע אני מרגיש שאני מפסיד בקרבות? מדוע אני יראה ממך?"

הכל פרספקטיבה, אהובי ביותר, פרספקטיבה. מה אם הייתי אומר לך שהפסדך הוא באמת רווחך? האם תרשה לי לקבל את ההחלטות הללו עבורך? האם אוכל להחליט מה הכי טוב עבורך? שמעת ש"מחשבותיי אינן מחשבותיכם, ולא דרכיכם דרכיי." (ישעיהו 55:8)

אתה יודע שאיני מוגבל בזמן. לא רק שאני רואה את ההתחלה והסוף של כל הדברים; אני ההתחלה והסוף של כל הדברים.

זהו הדפוס לפי רצוני. אלה, הענווים הנשארים קרוב, לעולם לא נרעדים משינויי הכיוון הפתאומיים שלי. אלה שסבלו תחת ידי לומדים להיות נדרסים, והם לומדים להעריך זאת. כשעבודתי מושלמת, איש מעולם לא אמר, "איך אתה מעז?" במקום זאת, כולם השתחוו לפניי והשתחוו.

אתה לומד לנצח, ילדי. פקח את עיניך וראה. ציותך שם אותך ממש תחת כנפיי. אני אעשה את הטיסה. אתה רק תנוח שם.