בבל תרבה מלל

קומו, קומו, אל הפסגות הנישאות ביותר,
תמצאו אותי בדרככם שלכם?
כעס, טינה, גאווה וריב,
בניית מגדלים עשויים חימר.

הגאווה, הטיט הנדרש להתקשות,
אל הרס עצמכם היא מוליכה.
דרככם אל השמיים, שבעים מלאכים מסתירים,
עלייתכם משימתם מסכלת.

איך יכול מבנה מאוחד להתחיל,
כשאף איש אינו מעדיף את רעהו?
לבנות מגדלים בליבכם המוקשה?
במקום זאת, אהבו תחילה את אחיכם!

קומו, קומו, אל הפסגות הנישאות ביותר,
למצוא אותי זו הדרך.
אהבה, סליחה, הקרבה עצמית,
אין אהבה גדולה מלתת את חייו של אדם.

לעולם אינך יודע מתי אדמת ליבך (היכולת לטפח את מחשבות יהוה) תתקשה לצמיתות מרעב לשמוע את דבריו (עמוס 8:11). את הצו "דרשו את יהוה בהימצאו;" ו"קראוהו בהיותו קרוב" (ישעיהו 55:6) מוטב שתיקח ברצינות, שכן זה עשוי להיות יומך האחרון.

הקשב, אהובי, זעקת לב האב היא לאחדות. הוא הקריב את בנו שלו כדי שעמו יהיה בדעה אחת, בדיבור אחד, ובגוף אחד (האפסים 4:1-6). ואף על פי כן, ישנם אברים רבים בגוף אחד זה, וכל "אברי הגוף" אין להם אותו תפקיד. (הרומים 12:4)

לאור זאת, האם על איש אחד (הכומר המודרני) למלוך עליון על כל תפקודי הגוף? למרבה הצער, ה"קהילה" תמכה בנוהגים כאלה, ואנשי מעמד נהנו מן ההדר. אוי לכם הרועים המבקשים לרַצות את ההמונים כדי לשמר את מעמדכם (מתי 18:12-14).

אך דברים חדשים מגיעים, והם יסלקו את ה"משמר הישן" עם גזע חדש של רועים שיחליף אותם (ירמיהו 23:1-4). הם יעשו משפט וצדקה בארץ (פס׳ 5).

לרועים החדשים הללו לא יהיה צורך לייסר או לתמרן את הקהילה לכניעה. הם לא ירגישו חוסר ביטחון בשל מגבלותיהם שלהם, אלא יאמצו אתגרים אישיים כקוצי ענווה שהושתלו על טבעי, שהונחו במדויק על ידי האב (השנייה אל הקורינתים 12:7). בתפיסה החדשה הזאת, כישרונות הקהילה ישראו כניעה הדדית.

הגיע הזמן לקום כגוף, יחד כאחד, ולהקשיב לקול האדון. אוי לכם הרועים המסרבים לציית לכל אשר צווה עליכם, לכם שאינכם שועים ללחישת יהוה בעוד ניתן לשומעה.