עניינים שבעובדה

עתה אני שמח בסבלותיי למענכם, וממלא בבשרי את החסר בענויי המשיח, למען גופו, שהיא הקהילה [הקרואים הנבחרים], אשר לה נעשיתי משרת לפי הנהגת אל שדי הנתונה לי למענכם, למלא את דבר האביר, הסוד שהיה נסתר מדורי דורות ומדורות רבים, אך עתה נגלה לקדושיו. להם רצה אל שדי להודיע מהו עושר כבודו של הסוד הזה בקרב הגויים: המשיח בכם, תקוות הכבוד. (הקולוסים 1:24-27)

הם יבואו, לא בדברי שכנוע של בני אדם, ולא בשום דבר חלק או מבריק, אלא בגבורת יהוה (הראשונה אל הקורינתים 2:3-5). כך תכירו את ה"בנים" שכל הבריאה נאנחת עבורם בציפייה דרוכה (הרומים 8:22). בשעה האחרונה הזאת הם מוקמים לשחרר את גבורת יהוה אל חיי הנבחרים, ואת גבורת המשפט על מי שהוגדרו כרשעים בעיני האב.

לבנים יש סודות, אהובי, תעלומות מלכות יהוה להתגלות (מתי 13:11). הם ישתפו אותך בתבניות לסודות; הסימנים בדרך הצרה, אם תרצה. צפה לשינוי בתפיסה עם כל תעלומה שנגלית. אפילו הוותיקים באמונה יפקחו עיניהם אל הנופים החדשים הללו. כן, אהובי, אילו ישועתך (שכלך הנושע) הייתה שלמה, היית אתה מגלה את הסודות במקום לקבלם, לא כן?

הבה נחקור את סוד הסליחה העמוק יותר. כתוצאה מכך, תבחין בכוונתה, במטרתה ובתבניתה העמוקה. הכול מתחיל בהערכת "עצמי" כנה.

ה"עצמי" שלך דואג רק לעצמך. ובאמצעות אמונתך, באת להאמין שחובתך הרוחנית היא לסלוח למדכאיך, ובזה יש חלק מן האמת. אך ה"עצמי" שלך מעוות את התבנית.

זה נראה בערך כך. "זה נעשה לי, ואני יודע שנקראתי לסלוח; אבל, זה פשוט כה קשה." וכך אתה משכנע עצמך בעדינות שהסליחה היא שלך להעניק, במקום מתנה שמימית שהתקבלה, אותה אתה משלם הלאה בחסדו. נכון היה להישמע בערך כך; "אני ראש החוטאים בלי המשיח (הראשונה אל טימותיאוס 1:15-16), לכן, כל סליחה חייבת לבוא דרכו."

זנח את הניסיונות הדתיים לסלוח וצעד אל הסוד שנגלה על הסליחה האמיתית, זו שאינה שומרת רישומים ואינה מבקשת דבר לעצמה. אי אפשר לעשות זאת אלא אם אתה מועצם על ידי יהוה, המאפשר לך תחילה לחוות סליחה אמיתית בפנים. חוויה זו היא המשיח בך, תקוות הכבוד.