ממקור ראשון

הו כן אבי, שמעת את זעקתי. אתה מבין את צורתי ומבנייתי, שכן הם עיצובך. אודה לך, כי נוראות ונפלאות נעשיתי; נפלאים מעשיך, ונפשי יודעת זאת היטב. (תהלים 139:14)

הגעתי לקצה העצמי שהכרתי. אני מוכן להתחיל מחדש, להיוולד מחדש, ולהיות חדש. אינני יכול עוד לחיות לפי מה שנעשה עבור אברהם. אינני יכול לשרוד מהניסים שנעשו עבור דניאל. אין די בקריאה על דוד וכל המעשים הנפלאים שנעשו למענו. לא אבי, עליי להתוודות; "אין די בכך!"

נשענתי על חוויות של אחרים זמן רב מדי. סלח לי שלא הבנתי זאת מוקדם יותר. סלח לי שנשענתי על מה שעשית עבור אחרים, כאילו כוחך וחידושך לא נועדו להיות אישיים. סלח לי שלא זעקתי לחוויה ממקור ראשון שאני זועק לה כעת; אני כוסף לדעת מדוע יצרת אותי אבי. אני מעריך את עדויות ילדיך מלאי האמונה (האיגרת אל העברים 11).

אך כעת הגיע זמני להיות אחד על אחד איתך. זוהי משאלת ליבי. כוח תחייתך אינו רק לאחרים, אלא גם לי (האיגרת אל האפסים 1:19-20). אין זה רק דבר שקוראים עליו, אלא דבר שחיים בתוכו. אינני יכול עוד לחיות מחוץ למציאות הזו.

סלח לי אבי שחיכיתי כה הרבה זמן להבין עמוק בנפשי שחייו וחוויותיו של פאולוס אינם יכולים לשנות אותי. חייו של יוסף אמורים לגרום לי לרצות לחוות את מה שהוא חווה, אך הם אינם יכולים להשביע את נפשי. אינני יוסף, אני אני. ואני מוכן לחוויה האישית שלי אבי.

כן, הכול הוא לכבודך, אך גם למען מסעי, זה שהכנת לי לעבור מיסודות הזמן. אינני יצירה מבוזבזת החיה מאמונתם של קדושי העבר. אני חי עכשיו. אני יצירה חדשה. אני נציגך האישי עלי אדמות. כתוב את סיפורי לעיני כול אבי, סיפורו של בנך האחר, שנברא לכבוד (האיגרת הראשונה אל הקורינתים 2:7).

חיי אינם עוד חיים של אמונת צד שלישי. אבא, כעת זה אתה ואני בישוע המשיח.

ואז תן לכך לעורר בבניך ובנותיך האחרים השראה לכתוב את סיפורם שלהם. תן להם לראות שאין די בהיותם תלויים בחייהם של אחרים, ובמה שעשית עבורם. כולם נבראו לכבוד ולהאדרתך. הגיעה העת שיתבעו את חוויית המפגש הישיר שלהם עמך, עם בנך ועם רוחך.

עכשיו זה אישי.