קח אותי לשם

אבי, בבקשה קח אותי לשם. האם תמיד אהיה רק תלוי ועומד, אבי, כמו אדם החורק שיניים, מחכה להחלטה סופית? אם אני מנצח בישוע המשיח, מדוע אני מרגיש כאילו אני נופל? תקוותי היחידה היא שתהיה שם לתפוס אותי.

אם השארת לי את שלומך (יוחנן 14:27), מדוע אני עדיין מחפש אותו? אבא, מהו השלום הזה העולה על כל בינה (האיגרת אל הפיליפים 4:7)? מסרתי את רצוני לידיך ואני לוחץ קדימה ללא הרף כדי שלעולם לא אקח אותו בחזרה. אני חפץ רק בנוכחותך במקומות השבורים. אבי, האם תמיד אצטרך להיאבק כך?

הבטחתך ברורה; "דום ליהוה והתחולל לו; אל תתחר במצליח דרכו, באיש עושה מזימות." (תהלים 37:7) מדוע, אם כן, אני נאבק למצוא את המנוחה הזאת? כיצד אוכל לתבוע את הניצחון בטרם החל הקרב? תן לי לשמוע את קולך; "לך, כי נתתים בידך?" (יהושע 10:8)

גם כאשר מות כל מה שהכרתי אי פעם ניצב מולי, האם אוכל לראות את מה שאתה רואה עבורי? אני מוסר לך את הכול, אף את החלקים הבלתי מוכנים. קח אותם בכל זאת. אני זקוק לשלומך ולשמחתך במקומם, אבי.

האם אוכל לעבור מעבר לזעקה המתמדת לשלום, אל תוך השלום עצמו? אתה אומר לי שהוא שלי, אנא הראה לי כיצד לסובב את המפתח ולעבור דרך הפתח אל תוך השלום. בעודי מכיר בשפלותי, תן לשפע הרוחני לבוא! אם עליי ליפול, תן לי ליפול אל זרועות מחולל אמונתי ומשלימה (האיגרת אל העברים 12:2).

אבירי, נפשי שוחה בקרבי;
על כן אזכרך מארץ הירדן,
ומחרמונים,
מהר מצער.
תהום אל תהום קורא לקול צנוריך;
כל משבריך וגליך עליי עברו.
יהוה יצווה חסדו ביומם,
ובלילה שירו עמי—
תפילה לאביר חיי. (תהלים 42:6-8)

אבי, בבקשה קח אותי לשם.