קולי

הו ילדיי הקטנים, אילו נתתי לכם הצצה אל תוך יומי, הייתם חווים גם פליאה וגם הוכחה. בואו איתי לרגע, מעל לעננים. הביטו יחד איתי אל האנושות; הקשיבו באוזן מבחינה. האם אתם שומעים את התפילות, אלה שאכן חוצות את העננים? (איכה 3:44)

האם אתה שומע את התפילה שמתפללים אותה הכי הרבה? "דבר אליי יהוה." כן, זו. "איך ייתכן הדבר," אני שואל? דברי הוא קולי. בני הוא קולי. קולי כתוב מבראשית ועד ההתגלות ליוחנן. הבעיה אינה אם דיברתי; הבעיה היא הזמן שאתה מקדיש להקשבה. כה מעט זמן אתה נותן לי.

האם לא אמרתי לך שהחכם קם לפני הציפורים לבקש את פניי? אני אוהב את אוהביי; ומבקשיי ישכימו וימצאונני. (משלי 8:17)

מדוע, אם כן, אתה עורך תוכניות משלך ומטיל אותי לתוכן? אתה שולף פסוקים המתאימים למטרות שלך, ואז שוקע בייאוש כאשר דבר מכך אינו מתממש. האם אני כאן לשעשועך ולנוחיותך? או שמא אני זה השמח לייסר את בניי ובנותיי כדי לשכלל אותם? (דברים 8:5)

קולי נמצא סביבך בכל מקום; האם לא כך כתבתי? אך, בשקט מתגלים דבריי, לא במהומה, לא באש, ולא בבשר. אני מתקשר איתך בקול הדממה הדקה שבתוכך (מלכים א 19:12). כתינוק ישן בזרועותיי, אני לוחש לך. "אהובי, בוא איתי; בוא איתי; בוא איתי."

הבה נחפש ונבחן את דרכינו, ונשוב אל יהוה; נשא את לבבנו וידינו אל האביר בשמיים. (איכה 3:40-41)