"זה"

״זה״ אינו דבר חסר חיים או רעיון מופשט כלשהו. ״זה״ אינו עצם או מושג שניתן להמעיט בערכו או לפטור בקלות בכמה קלישאות נוצריות פופולריות. ״זה״ עלה הכול. ״זה״ היא המילה בת שתי האותיות מפי מי שגאל אותך ופתח דרך להתקדשותך ולישועתך. ומה כה מיוחד ב״זה״ הזה? זהו ה״זה״ שבמילים ״נשלם.״ (יוחנן 19:30)

ההקשר שבו משתמשים במילה בת שתי האותיות הזו חושף את כוונתה העוצמתית של המילה וגם חושף כל זלזול בשרי שאולי ירשת מדעות קדומות דוקטרינריות. טוב נעשה אם נגדיר למה בדיוק התכוון ישוע כשאמר שהושלם. חשוב באותה מידה להדגיש מה הוא לא כלל.

כל דבר פחות מהבנה מוצקה של עוצמת מה שהמילה הקטנה הזו מתייחסת אליו יכול להיות מפריע מאוד להליכתך כתלמיד. זמן רב מדי אלה שהוא הפקיד בידיהם את המשך דרכו, ללבוש את גלימתו (מתי 28:19-20), נכשלו מלחבק את מה שהוא רצה כשהבטיח שנעשה ״דברים גדולים יותר״ (יוחנן 14:12-14). זאת מכיוון שאיננו יכולים להמשיך לדברים גדולים יותר לאחר שפירשנו את ה״זה״ כמשמעו הכול וכל דבר. אם הכול הושלם, מה עוד יש לעשות, שלא לדבר על דברים גדולים יותר?

מבחינה היסטורית, תפיסה מוטעית זו גרמה לבני אדם לומר דברים כמו, ״אנחנו עכשיו תחת החסד; הכול הושלם במשיח; זה בוטל (מדובר על רוב התורה/המצוות); ישו מילא את זה כשמת כך שאני לא צריך; והוא עשה את הכול בשבילנו.״ קלישאות אלה מרגישות טוב כי הן מעוררות תחושות של ״חופש במשיח״. הבעיה, לעומת זאת, היא שהן פשוט אינן נכונות.

להפך, החופש שיש לנו במשיח הוא שהפכנו לעבדים משועבדים, עבדים מרצון לעשות את רצונו, להשלים את מה שהוא התחיל. כי כזה הוא רצון שדי, שבעשותכם טוב תסתמו את פי בורות האנשים הכסילים— כבני חורין, אך לא כמכסים בחירות על הרשעה, כי אם כעבדי שדי. (האיגרת הראשונה של פטרוס 2:15-16)

הוא עזב אותנו וממתין לימין האב עד להשבת הכול (מעשי השליחים 3:21). השבה זו היא עבודתנו; זהו ה״דבר הגדול יותר״!

מה שהוא עשה היה נדיב מאוד; אך זה לא היה כדי שלא נצטרך לעשות דבר. אלא, ״זה״ היה כדי שנוכל לעשות משהו! ״זה״ היה לפתוח את שכלנו ולהשיב את הגישה לנוכחותו של יהוה עצמו. כאשר ישוע מת על היתד, רצונו העצמי מת והפרוכת (העיוורון) נקרעה (מתי 27:51).

אך שכלם התעוור. כי עד היום נשארת אותה פרוכת [על לבם/שכלם] בקריאת הברית הישנה, כי בישוע היא מתבטלת. אך עד היום הזה, בקרוא את משה, פרוכת מונחת על לבם. אך כאשר יפנה איש אל האדון, תוסר הפרוכת. (האיגרת השנייה אל הקורינתים 3:14-16)

הפרוכת מעל שכלך הוסרה כדי שתוכל לראות (לתפוס רוחנית) את האב שוב; להבין ולציית לדברו; ולדעת את תקוות קריאתו על חייך (קרא האיגרת אל האפסים 1:15-23; 4:1-13). לזה מתייחס ה״זה״ שלו. זהו ה״זה״ שהושלם.

כן, עבודתו (ה״זה״) הושלמה, אהובי; ה״זה״ שלך נותר לא גמור. במקום שבו עבודתו הפסיקה, עבודתך מתחילה! ויש לך עבודה רבה לעשות.

עליך לחולל את ישועתך (שכל מושע ומושלם) ביראה וברעדה (האיגרת אל הפיליפים 2:12). הוא לא חולל את ישועתך בשבילך; אלא, הוא גאל אותך (הרומים 3:24; האיגרת אל האפסים 1:7), מה שהעניק לך רשות, גישה, וכוח לעשות זאת בעצמך. הרוח שבתוכך מתעוררת כעת ומעצימה אותך לעשות כל מה שישוע המשיח נתן את חייו למענו; יש לך כעת ההשראה והיכולת לשכון באהבתו של ישוע ולציית למצוות יהוה!

כן, בדיוק כפי שהמשיח לימד אותנו; ״אם תשמרו את מצוותיי תשכנו באהבתי, כשם ששמרתי אני את מצוות אבי ושוכן באהבתו.״ (יוחנן 15:10)

כשאתה טוען שה״זה״ פירושו שהכול הושלם, ושאתה חופשי מכל חובה כמאמין, זה כאילו אתה עדיין חי עם פרוכת על לבך.

אולי בפעם הבאה שתשמע מישהו מביע שישוע השלים את הכול, תוכל לתת למילים האלה להדהד בתוכך. הרהר כיצד הוא בהחלט השלים את חלקו וכיצד הוא מצפה עכשיו שתמלא את שלך. הוא היה אומר: ״נשלם (יוחנן 19:30); לכו לכן (מתי 28:19), ועשו דברים גדולים יותר (יוחנן 14:12).״

ה״זה״ של ישוע היה משמעו הכול לאביו, והשלמתו הוכיחה את ציותו המוחלט. אם אתה באמת אוהב את יהוה, תוכל להוכיח זאת גם אתה, בכך שתכיר שגם ה״זה״ שלך משמעו הכול בעבורו. כיצד? תוכל לעשות זאת באותה דרך שבה עשה ישוע, בציות מוחלט. כי זו אהבת שדי, שנשמור את מצוותיו. ומצוותיו אינן כבדות. (האיגרת הראשונה של יוחנן 5:3)

אם זו כעת הכרזתך, התפלל: ״אני עומד בך ובעבורך, ישוע. אני מאמין ששפיכת דמך (חייך, אדם) העניקה לי את היכולת לשפוך את דמי (אדם). אני מאמין שנתת לי את הזכות להיות משועבד לחלוטין לציות, כי ציווית זאת. אני נכסף לטיהורך, לניקוייך המסיר כל חטא ממצפוני (האיגרת אל העברים 10:2; 9:14). אני מאמין שאחרים ממתינים לנו כדי שגם הם יושלמו (האיגרת אל העברים 11:40). אני מאמין שה׳זה׳ שלך מאפשר לנבחריך להשלים את ׳זה׳ שלהם. רק אז תתבטא מלכות יהוה עלי אדמות בתוך אנשים מושלמים. המשיח בי, תקוות הכבוד (האיגרת אל הקולוסים 1:27). הללו-יהוה!״