יהוה לבדו

נפשי דוממת אל האביר לבדו. תקוותי בו. (תהלים 62:5)

אלה יותר ממילים בלבד, יותר ממילות שיר. ״ביהוה לבדו אני מוצא את שלוותי, בו אני שם את תקוותי!״ במילים הללו נושא חיים של ממש. ובאמירתן עלינו לעצור ולהרהר במה שהן באמת אומרות ובמי שאנו באמת.

מאמינים ברחבי העולם, מיליונים מהם, מצטרפים ושרים, חלקם בקולות כה יפים, כמעט שמימיים…

ברוך שם כבודך,
המרומם על כל ברכה ותהילה!
אתה הוא יהוה לבדך;
אתה עשית את השמיים,
שמי השמיים וכל צבאם,
הארץ וכל אשר עליה,
הימים וכל אשר בהם,
ואתה מחיה את כולם.
וצבא השמיים לך משתחווים.״
(נחמיה 9:5-6)

...ומה כאשר השיר מסתיים? האם אלה רק מילים בשיר? אם אתה מאמין למילים, אז מדוע העצב, מדוע הפחד וכל הכמיהה?

אם הוא יהוה, והוא אינו משתנה (מלאכי 3:6), אז מה שהוא אומר עומד לנצח! ״נפשי מוצאת שלווה בך לבדך.״ האם זה רק שיר, או שזהו עצם מהות החיים? ״אתה משמר הכול!״

חשוב על כך; אם הוא הכריז שרק בו לבדו יש לך שלווה, האם הוא יאפשר לך למצוא שלווה אמיתית בדברי העולם הגשמי? האם תוכל למצוא תקווה ושלווה אמיתיות מיחסים, אפילו מנישואים? מה לגבי הקריירה או השירות ה״מושלמים״? מה לגבי ילדים ומשפחה?

להפך, הוא נותן לנו אזהרה חמורה מפני חיפוש כבוד בדברים המתכלים של העולם. (וכן, זה כולל גם בני אדם.) יתרה מכך, אם אתה מתעקש להחליף את האמת בכזבים, הוא יפקיר אותך לתאוות לבך, לתשוקות מנוולות, ולשכל נבזה. (קרא ברומים 1:18-32)

לא תמצא תקווה או שלווה סופיות בשום דבר מחוץ לו; אז מה נותר? אם אתה מכיר בכך שהחיפוש אחר שלווה בדברים אחרים נכשל שוב ושוב, אך עדיין מתקשה למצוא שלווה ביהוה לבדו, אז נוכל להתחיל.

התוודה: ״אני יודע את המילים, אבי, אך שכלי עדיין אומר לי, ולעיתים קרובות יותר מסתיר זאת ממני, שאני מאמין שאינך מספיק; אני פשוט לא בוטח בך לגבי הכול.״ ועם זאת, הריפוי יכול להתחיל, אהובי. פגיעותך הכנה לפניו תתחיל לשחרר את שלוותו עליך.

הבה נתפלל עליך את ברכת הכוהנים [המלכותית]:

יברכך יהוה וישמרך;
יאר יהוה פניו אליך,
ויחונך;
ישא יהוה פניו אליך,
וישם לך שלום.״
(במדבר 6:24-26)

וכך [אנו] נשים את שמו [של יהוה] על בני ישראל, ו[הוא לבדו] יברך [אתכם]. (במדבר 6:27) כן, יהוה לבדו!