הנה אתה שם

המשיח בכם, תקוות הכבוד. (האיגרת אל הקולוסים 1:27)

כשאתה פוגש אדם ובוחן כל מילה שלו, לא אמור לקחת הרבה זמן לפני שניתן להגיע למסקנה. כל מילה רשלנית מפחיתה את הסבירות; כל אמירה בלתי מרוסנת מקטינה את הסיכוי שעצו (״האמת״ שלו) ייתן פרי טוב.

למה אתה מקשיב? כל מילה חייבת להתיישר עם דבר יהוה (אותה לשון עליה דיברנו לאחרונה ב-#351). משה אמר, וישוע הסכים: ״לא על הלחם לבדו יחיה האדם, כי אם על כל מוצא פי שדי.״ (דברים 8:3 ומתי 4:4) כאשר בני אדם חיים, או לא חיים, לפי דברי יהוה, ״מפריים תכירו אותם.״ (מתי 7:16)

אתה יכול להבחין בקלות באיכות הפרי כי היא נקבעת על ידי המילים הנאמרות לעיתים קרובות. לצערנו, רוב הזמן נדרשות רק כמה מילים, אולי לא יותר ממשפט או שניים, כדי להבחין שאיכות הפרי ירודה. כל עץ טוב עושה פרי טוב, ועץ רע עושה פרי רע... (מתי 7:17-20)

וכך אתה מקשיב באוזניים רוחניות. אתה מסנן את דברי בני האדם דרך קול האב ובאמצעות היכרותך עם דברו, בהכירך את ישוע ואת הכתובים.

עם כל אדם חדש שאתה פוגש, אתה מביט ומקשיב: ״האם הם חשים את רצוני לדעת אם אתה בתוכם, אבי? האם הם יכולים לשמוע אותך? כה רבים מעיזים לדבר בשמך, אבא; אני נכסף לפגוש את אלה שבאמת עושים זאת.״

כל הזדמנות חדשה היא כמו חיפוש אחר הפנינה היקרה (מתי 13:45-46). אני מקשיב לקולותיהם, אך זהו מקור המילים שמעניין אותי ביותר. ועם כל מילה שאני שומע, אני נזכר בהבטחתו: ״לכן מפריים תכירו אותם.״ (מתי 7:20)

כמיהות בוערות בתוכי: ״היכן הם, אבי; היכן האחרים כמוני, אלה שראו ושמעו אותך, אלה שמכירים אותך?״ אני מתחנן ושמח עם האב ברגעים הללו.

בבדידותי אני זועק: ״העצים מדברים בשמך; והרוח לוחשת עליך. כאשר השמש זורחת ושוקעת, הצבעים הזוהרים צועקים דרך העננים: ׳האם לא יופיינו משבח את העליון?׳״ גם אני איני יכול להישאר שקט; אם הייתי, האבנים היו זועקות. (לוקס 19:40)

אני חולם למצוא אותו באחר, במילותיו. אני חולם על היום שבו אפילו נשמה אחת תדבר, ובעודי מקשיב, המילים המובעות והמשפטים המעוצבים ידקרו את מצפוני. מחשבות יזרמו מנשמתי: ״הנה אתה, אבי. הנה אתה.״ ואני אחבק אותך באחיי ואחיותיי.

הנה מה טוב ומה נעים שבת אחים גם יחד! (תהלים 133:1)