כל אישה שליד הבאר

היא מביאה לחיים תכונה נוספת של חוה, המגלמת את הכמיהה שבתוך כל אישה. נולדה בשומרון (השורש שמשמעותו לשמור, לשמר, או להגן; להגן על השכל האנושי או להאמין בו); רגילה לשאוב מבארו של יעקב (תלות בקיום או בפרנסה ארצית); ובכל זאת מחפשת את בעלה האמיתי. היא מייצגת את הכמיהה העמוקה שבתוך כל נשמה נשית: ״אני יודעת שהמשיח בא, וכשיבוא הוא יגיד לנו את הכול.״ (יוחנן 4:25)

היא נכספת לשלמות פנימית, לשלום בנפשה. יש לה תקווה שיום אחד התשוקות שבפנים לא יזדקקו עוד להיות מוזנות ממה שמוחשי, ממה שמספק את החושים הגשמיים.

״כי חמישה בעלים היו לך; וזה שיש לך עכשיו אינו בעלך.״ (יוחנן 4:18) חמשת בעליה מייצגים כל אחד את ניסיונותיה הפרימיטיביים לספק את צמאונה, למלא את עצמה במה שהעולם (הקוסמוס) מציע. מגע, טעם, שמיעה, ראייה וריח, כל חמשת (הבעלים) הם חיבורים חושניים לפרנסה ארצית. הם מספקים קלט ומשוב, אך רק כצללים של השמימי (האיגרת אל העברים 8:5).

היא מחפשת את מי שיגיד לה הכול; היא מחפשת את מה שאמיתי ולא הבל חסר משקל (איגרת יעקב 4:14). כן, היא התקשרה עם עוד מתחזה, אך הפעם היא לא כבלה את עצמה בנישואים; היא לא התחייבה ולכן פתוחה למציאת האחד. כשתמצא אותו היא תהיה ממומשת באמת: ״בואו ראו איש שאמר לי את כל אשר עשיתי. האם זה המשיח?״ (יוחנן 4:29)

״והחזיקו שבע נשים באיש אחד ביום ההוא לאמור: לחמנו נאכל [נשמור את המועדים] ושמלתנו נלבש [נספק את בגדינו הקדושים]; רק ייקרא שמך עלינו, אסוף חרפתנו [מהיותנו לא נשואות].״ (ישעיהו 4:1)

כן, היא לא נשואה כי היא מכירה בכך שהיא לא תסופק עוד על ידי הזיוף. היא נכספת למים חיים, להיות מזוהה בנישואים אליו.

ישוע ענה ואמר לה: ״כל השותה מהמים האלה יצמא שוב, אך כל השותה מן המים אשר אתן לו לא יצמא לעולם. אלא המים אשר אתן לו יהיו בו למקור מים נובעים לחיי עולם.״ אמרה אליו האישה: ״אדוני, תן לי את המים האלה, למען לא אצמא ולא אבוא הנה לשאוב.״ (יוחנן 4:13-15)

היא כבר לא רוצה להתמלא ממה שהבאר [העולם] מציעה. היא גם נכספת לאיש שיכול לייצג את המים החיים האלה עלי אדמות. היא כל אישה, וכל אישה נכספת לראות את המשיח בכם, הגברים.

אך אישה, יהיה עלייך להביט מעבר לבשר. הציווי לגברים: ״בעלים, אהבו את נשיכם כפי שהמשיח אוהב.״ ״כיצד?״ אתה שואל. ״הוא נתן את חייו בעדה.״ (האיגרת אל האפסים 5:25) היא תמשיך לחפש עד שתמצא אותו. ״זה שאני איתו עכשיו איננו בעלי; בואו וראו את האיש שאולי כן!״

כדי למצוא אותו, את המים החיים, גם הגבר וגם האישה חייבים לוותר על הצורך להתמלא בתשוקות חושניות (חמשת החושים). כל השותה מהמים ההם יצמא שוב.

בתוך כל אחד ואחת מאיתנו נמצאת אותה אישה ליד הבאר. ״בואו וראו את האיש.״ דע שבו לבדו נמצאת התשובה לכל שאלה, מילוי כל כמיהה. כדי למצוא אותו, הביטו זה בתוך זה, לא זה על זה. כל השותה מהמים שתמצאו שם לא יצמא לעולם שוב.

חן ושלום ירבו לכם בדעת האביר ושל ישוע אדוננו, שכן כוחו העל־טבעי נתן לנו את כל הדברים הנוגעים לחיים וליראת קודש, באמצעות הידיעה של מי שקרא לנו בכבוד ובמידה טובה, אשר בהם ניתנו לנו הבטחות גדולות ויקרות עד מאוד, למען באמצעותן תהיו שותפים לטבע הקדוש, לאחר שנמלטתם מן ההשחתה שבעולם באמצעות התאווה [תשוקות חושניות]. (האיגרת השנייה של פטרוס 1:2-4)