שתי דרכים, רצון אחד; פרספקטיבת מלכות

כל דרכי יהוה חסד ואמת, לשומרי בריתו [חוקו] ועדותיו [חוק המקרים]. למען שמך יהוה, סלח לעווני כי רב הוא. מי אפוא האיש הירא [ירא כבוד] את יהוה? יורנו [יכין אותו] בדרך יבחר. נפשו בטוב תלין, וזרעו יירש ארץ. (תהלים 25:10-13)

התחבר למורכבות, ועם זאת הפשטות של מה שיהוה אומר. ״יורנו [יכין אותו] בדרך יבחר.״ הן הדרכה והן בחירה הכרחיות. דרכיו הן רצונו לחייך. כן, יש שתי דרכים, דרכיך ודרכיו, אך רצון אחד בלבד, שלו! עליך ללמוד את דרכיו ואז עליך לבחור נתיב.

תוכל לדעת את רצונו לחייך על ידי הכרת דרכיו; הן מובחנות היטב על ידי הכרת תורתו, שהיא היסוד המבני של בריתותיו. אכן, אתה נקרא יהודי, ונשען על התורה, ומתפאר באביר, ויודע את רצונו, ומאשר את הדברים המצוינים, כשאתה מודרך מן התורה. (האיגרת אל הרומים 2:17-18)

במשל המנהל הבלתי-ישר בלוקס 16, האדון משבח את המנהל הנוכל על ערמומיותו; ״בני העולם הזה ערמומיים יותר בהתנהלותם עם בני מינם מבני האור.״ (פס׳ 8) אלה הפועלים מחוץ למלכות יהוה יכולים להיות ערמומיים מאוד באופן פעולתם במערכת העולם; וכאשר מאמינים פועלים באותה מערכת, גם הם עשויים לחוות את השגשוג שהיא מציעה. אך עד שתלמד את דרכיו; אינך יכול לצפות לבלות את ימיך בשגשוגו.

אם כן, מה היתרון ליהודי, או מה תועלת המילה? הרבה בכל דרך! בעיקר משום שאליהם הופקדו דברות השדי. (האיגרת אל הרומים 3:1-2) דברות יהוה הן תגובותיו או הגיגיו; הצהרות קדושות; אמירות המקורן מיהוה, כמו כל הברית הישנה. בכל מה שיישמו לא נכון, שאול עדיין העניק ליהודים יתרון מכריע בהכרת רצון יהוה כי הודרכו בדברותיו, בתורתו! ואתה? האם זו עדותך? כי אף על פי שעד עתה היה עליכם להיות מורים, אתם זקוקים למי שילמד אתכם שוב את עקרונות היסוד של דברות השדי; ונעשיתם זקוקים לחלב ולא למזון מוצק. (העברים 5:12)

לעיתים קרובות מדי הובלת להאמין כאילו ליהוה שני רצונות נפרדים. זה מתואר לעיתים קרובות כרצונו ה״מרשה״ ורצונו ה״מושלם״. זה לא כך אהובי! יהוה פועל רק ברצון אחד, ורצון זה תמיד עקבי, לעולם לא משתנה או משתנה. אם מישהו מדבר, ידבר כדברות יהוה; אם מישהו משרת, יעשה זאת כמו ביכולת שהשדי מספק, למען יתכבד השדי בכול באמצעות ישוע המשיח, אשר לו הכבוד והממשלה [המלכות] לעולמי עולמים. אמן. (פטרוס א 4:11)

בנוסף, אל תחשוב שתוכל להתקרב אל הכיסא כדי להיות מודרך אלא אם כן יש לך סליחה שלמה בליבך. ״לכן אם תקריב את קרבנך אל המזבח, ושם תזכור כי לאחיך משהו נגדך; הנח שם את קרבנך לפני המזבח. לך תחילה והתפייס עם אחיך; אחר כך בוא והקרב את קרבנך.״ (מתי 5:23-24)

זה דורש תרגול אהובי; עליך לשבות כל מחשבה (השנייה אל הקורינתים 10:5) ולהכניעה למחשבת המשיח שבך (הראשונה אל הקורינתים 2:16)! כיצד? אל תתאימו עצמכם לדפוס העולם הזה, אלא היו מחודשים בהתחדשות שכלכם. אז תוכלו לבחון ולאשר מהו רצון יהוה - רצונו הטוב, הרצוי והמושלם. (האיגרת אל הרומים 12:2)

אז תוכל להתקרב אל כיסא החסד עם רצונו בך, והוא ״יורך [יכין אותך] בדרך תבחר.״ כמה עוצמתי, הדרך שאתה תבחר. המשיח שואל, ״מה תרצה שאעשה לך?״ אתה בוחר!

בלוקס 18:38-42; מרקוס 10:48-52; ומתי 20:31-34; אלה המבקשים שיחוס עליהם נענים בפסיקה חיובית. אולם, במרקוס 10:35-40, יעקב ויוחנן אומרים, ״אנו רוצים שתעשה לנו כל אשר נבקש.״ וישוע שואל את אותה שאלה: ״מה תרצו שאעשה לכם?״ אך, במקרה זה הם נענים בנזיפה חדה במקום בפסיקה חיובית. ״המקומות האלה שייכים למי שהוכנו עבורם.״ הוכנו, כן, ״אלה היראים [יראי כבוד] את יהוה? הוא יורם [יכין אותם] בדרך יבחרו.״ זו כמובן לא הייתה הפרספקטיבה שהייתה לבני הרעם באותו רגע השאלה; הם לא ביקשו לפי רצונו.

אתם מבקשים ולא מקבלים, כי מבקשים ברע [במניעים שגויים]. (איגרת יעקב 4:3)

הנתיב אל הרצון האחד הזה הוא שיש להבחין. יש נתיב החסד; אם תתקרב אל יהוה בלב נכון (אל תבקש במניעים שגויים), אפילו אם לא הודרכת (הוכנת) בדרכו, הוא עדיין יכול לפסוק לטובתך. ״בן דוד, חוס עליי!״

הנתיב השני הוא נתיב האמת. זהו נתיב הלמדנים, אלה המודרכים והמוכנים בדרכיו, שבו ההתאמה לרצון האחד מובטחת, וכל מעשיך הם ממנו ומועצמים על ידו; יש לך את מחשבת המשיח. כן, הוא תמיד רחום, אך במקרה זה, הוא פוסק לטובתך פשוט משום שהודרכת ובחרת בנתיבו, בדרכו, ברצונו. שני נתיבים המובילים לרצון אחד, פרספקטיבת מלכות.

הסיכון עבור מי שחושב אחרת; תפיסה המאמינה של־יהוה תקנים נמוכים מקדושה מושלמת. אל יהי כן אצלך אהובי. אל יהי כן.