כוס הישועה

״כוס ישועות אשא, ובשם יהוה אקרא.״ (תהלים 116:13) הכוס, כלי המחזיק משהו יחד, אך באופן מטפורי, חלק ממשהו. חלק מישועה; מדוע רק חלק?

מהי הישועה הזו? בעברית זו הצלה, בריאות, עזרה, בריאות מצילה, רווחה ושגשוג. הרעיון היווני של ישועה מציין גם הוא את אותו הדבר: רווחה, שגשוג, הצלה, שימור וביטחון. חסרה באופן בולט המילה גאולה. ובכל זאת, כוס הישועה הזו כה לעיתים קרובות מובנת לא נכון ומשמעותה האמיתית מוחלפת בחופשיות כה רבה עם גאולה.

גאולה, לעומת זאת, מציירת תמונה שונה מאוד בשתי השפות. גאולה מציינת את השחרור הנגרם על ידי תשלום כופר. אינך יכול לעשות דבר בעניין באמצעות מאמציך, רצונותיך או יכולותיך שלך. תמונה שונה מאוד, אכן, מההצהרה: ״כוס ישועות אשא.״

שימוש רשלני זה בשפה תומך בתורה רופפת (חול נייד), המובילה בהכרח למשבר זהות עבור אלה שמנהגים כך. כיצד תורה רופפת גורמת לבעיות זהות? הבה נבחן מה נאמר וכיצד הטעות מובילה לרעידת הקרקע החולית שעליה בנית את תקוותיך. חוסר יציבות זה משסע את השכל שאינו יכול ליישב בין הוודאות שמחיר הגאולה שולם אחת ולתמיד, לבין חוסר הביטחון הנגרם על ידי נסיבות חיצוניות משתנות ללא הרף הנראות כדורשות הקרבה מתמשכת.

שמעת שזה נאמר; אמרת זאת בעצמך; ״הו, נושעתי ב...,״ או ״מתי נושעת?״ תורה שברירית זו רומזת שאתה ״נושע״ כבר, אך אז נסתרת באופן בלתי אפשרי על ידי כתובים כמו, ״עבדו את ישועתכם ביראה וברעדה.״ (האיגרת אל הפיליפים 2:12) אהובי, בית (כלל המחשבות) שנחלק לא יכול לעמוד (מרקוס 3:25). לבית שנחלק יש בעיות זהות.

זהו עוד פרשת דרכים בבגרותך הרוחנית. ה״מה ומתי״ של הישועה כה רלוונטי ליציבותך השכלית ולעוצמתך הרוחנית. לא חסד שמנוני, אלא שכנוע עז.

הכוס היא היכולת השכלית לקבל ולפענח חוכמה רוחנית במצפונך; חלוקת האינטואיציה העל-טבעית שהוטבעה במחשבותיך, חלק ההולך וגדל. אך, עליך לזכור שהיא צומחת מהתשוקה העזה לה. ״אני נושע״ אינה התשוקה העזה הזו אהובי. ״אני גאול ועובד את ישועתי ביראה וברעדה״ היא כן!

שקול לשאול את השאלה הזו את האדם הבא שיאמר לך שהוא נושע: ״אם אתה נושע, זה אומר שחלקך מלא, הגעת לחוסר חטא, נכון?״ זה בדיוק מה שישועה היא; זהו שכל שאינו חוטא עוד! שכל נושע, שכל מושלם, שכל קדוש, כוס הישועה המלאה! אך מי שיעמוד עד הקץ, הוא ייוושע. (מתי 24:13)