מחולל אחד ומשלים אחד

״בהביטנו אל ישוע, מחולל אמונתנו ומשלימה…״ (העברים 12:2) כל מילה חשובה אהובי. הוי ממהר לשמוע ומאחר לדבר (איגרת יעקב 1:19). האם יבזבז את מילותיו שלו מי שהכריז, ״ברוב דברים לא יחדל פשע, וחושך שפתיו משכיל?״ (משלי 10:19) ולכן, כפי שהונחה על ידי מילותיו החכמות, אנו מצווים ״להביט״ אל ישוע כ״מחולל״ ו״משלים״.

מה משמעות ההבטה הזו אל ישוע? היא אומרת: לנעוץ את עינינו; להביט רק; להתמקד ב; להביט בהתמדה; לנעוץ את מבטנו; להביט הרחק מכל השאר. זהו עניין רוחני. עוצמת ה״הבטה״ אינה רק במה שאתה מביט עליו, אלא במה שאתה מביט הרחק ממנו. זה אינו חיפוש אחר הגשמי. זה מוחשי, כן, אך לא משהו שתוכל לגעת בו בידיך. חיפוש נפש אולי הסבר מדויק יותר, חיפוש עמוק בפנים אחר מה שיש ומה שאין. כיצד תוכל לדעת אם אתה מביט אל ישוע? זה ברור; קח את מה שהשכל שלך מפיק באופן טבעי ומדוד אותו מול חייו של מי שאמר, ״אני הדרך!״ (יוחנן 14:6)

מחולל אמונתך; משמעו: יוצר, מקור, מייסד, נסיך ומנהיג; האדם שהוא היוצר או המייסד של תנועה וממשיך כמנהיגה. כשאנו מביטים אליו, אנו מצווים לראות (לתפוס רוחנית) אותו כמחולל. מה המשמעות הזו עבורך? האם יהיה הוגן להסיק שאם אינך יודע את משמעותה, או שנכשלת בחיפוש אחר משמעותה, שהוא לא היה בראש סדר העדיפויות שלך?

הקשב היטב אהובי; שמותיהם של אלה שהם שלו רשומים בספר החיים (ההתגלות ליוחנן 3:5). אם שמך רשום, זה מכיוון שהצהרת על רצונך שהוא יכוון את חייך (פעילות שכלית). צאנו שומעות את קולו; הוא מכיר אותן, והן הולכות אחריו (יוחנן 10:27). זה מה שהוא אומר; ״הבט בחיי; אני הדרך לעשות הכול. אני עומד מוכן לקחת פיקוד, אך לא אכפה את עצמי עליך. והיזהר מאוד אהובי, אבינו ארך אפיים, אך הוא אינו ביישן.״

אמץ את העובדה שהאדם הישן שבך מת וששחייו בך החליפו אותו (האיגרת אל הגלטים 2:20). חייו כותבים כעת את הספר על חייך. במילים אחרות, הוא מחולל חייך!

משלים אמונתך; משמעו: משלם, מבצע; המשלים המביא תהליך לסיומו. שלמותו מבטיחה את שלמותך אהובי. תפקיד מכריע זה קשור בעיקרו לציות אישי. אתה משתלם כי הייתה מיתה. כן, מותו סלל את הדרך. השאלה נותרת; האם עליך גם למות כדי להשתלם? ״כן!״ נחרצות, אך אז ההבחנה הקריטית; למות איך?

הישן שבנו נצלב עמו, למען יבוטל גוף החטא שלנו, כדי שלא נהיה עוד עבדים לחטא; כי מי שמת חופשי מחטא. (האיגרת אל הרומים 6:6-7) כן, כדי להשיג את הבטחת השלמות, מות טבעך הישן הוא דרישה; מות גופך - רשות. הוא היה הקרבן האחרון (העברים 7:27; 9:12, 26; 10:10) הדרוש לך כדי להשיג את ההבטחה. הוא סלל לך דרך להשתלם לפני המוות הגשמי, אך רבים יכחישו שזה אפשרי. אלה הביישנים, שמעולם לא היו מסורים מספיק כדי לאבד את חייהם למענו (מתי 16:25).

מעשה כל אדם ייגלה מה הוא, כי היום יביא אותו לאור. הוא ייחשף באש, והאש תבחן את איכות מעשה כל אדם. אם מה שבנוי ישרוד, הבנאי יקבל שכר. אם יישרף, הבנאי יסבול הפסד אך בכל זאת ייוושע - אף אם רק כמי שנמלט דרך האש. (הראשונה אל הקורינתים 3:13-15) עם מי אתה מזדהה, עם הביישן שרק יימלט דרך האש, או עם מי שמוכן לאבד את חייו?

מה תגיד כשתישאל על השלמות? ״זה לא אפשרי, לא עד שנמות (גשמית); הוא היה היחיד שיכול היה להיות מושלם?״ משלים אמונתך יגיד לך אחרת; הוא יגיד, ״השלמתי זאת בעדך. (יוחנן 19:30) זה חיי בך עכשיו!״ (האיגרת אל הגלטים 2:20)

אם כן, אם הוא אומר ״כן״, מדוע אתה אומר ״לא״? בית [כלל המחשבות] שנחלק על עצמו, בית זה לא יוכל לעמוד. (מרקוס 3:25) התמודד עם המציאות החשובה ביותר הזו. ״נשלם״; עכשיו עשה את חלקך בגלל זה!