עד האגורה האחרונה

״וסלח לנו את חובותינו כאשר גם אנחנו סלחנו לחייבינו.״ (מתי 6:12) חוב הוא מה שאדם אחד חייב לאחר, בין אם כסף, סחורה או שירותים; זה מה שאדם מחויב לשלם לאחר, או לבצע למענו; זהו ״דבר״ חב, התחייבות או חבות. עם זאת, ברמה העמוקה ביותר, החוב הוא ההתחייבות לחיי צדקה שאנו חבים ליהוה.

כאשר אתה נכשל בחיי צדקה אתה הופך לחייב כלפי השדי. אתה יכול להיות מלא קנאה עבור יהוה אך לא להבין את הצדקה שהוא דורש. אתה יכול להפגין בורות באשר לצדקתו בכך שתבקש לבסס את צדקתך שלך, במקום להיכנע לצדקה האמיתית היחידה. המשיח שבך הוא הצדקה היחידה לכל מי שמאמין (האיגרת אל הרומים 10:2-4). זהו הדפוס המקראי של ״מבפנים ואז מבחוץ״. כל דבר הפחות ממחשבת צדקה המועצמת על ידי המשיח שבך הוא המקום שבו מתחיל כל חוב.

לחוב שני פנים: כפייה והזנחה. כל אחת מהן מעניקה לנו תובנה נפלאה לגבי ההיבט המטפיזי של מה שיהוה באמת התכוון שנבין הן על מה שנפשע והן על מה שנסלח. שתיהן מתחילות כטעויות מחשבתיות ומובילות לחשיבת מחסור, המסתיימת כמובן בעוני גשמי.

כפייה היא נטל או התחייבות, המתוארת לעיתים קרובות כעבֵרה. זהו המשא הכבד שאתה נושא תחת נטל צדקנות עצמית. הזנחה היא חובה שהופרה מתוך רשלנות או חוסר זהירות. זהו צאצא השכל שמתעלם לחלוטין מאמיתות ומצוות יהוה.

אף על פי שמחיר חובות ה״עבר״ (טעויות מחשבתיות והשלכותיהן הגשמיות) שולם באמצעות דמו הנשפך של ישוע המשיח (גאולה), אין זה אומר שהשבה (מחשבתית וגשמית) אינה תהליך הכרחי (קידוש). יתרה מזאת, כל כפייה והזנחה מתמשכת, לאחר הודאת אמונה וחידוש, אומרת הרבה לגואלך. מדוע? כי קבלת סליחתו כוללת גם הסכמה להיות אחראי לתקניו.

אלא אם כן, כמובן, אתה מאמין שמצבך הגאול מעניק לך מעין ״כרטיס חסד יציאה מהכלא בחינם.״ אם באופן קבוע אתה ממזער את חומרת בחירתך לחטוא, ״ובאשר רבה החטאה, עדף החסד עוד יותר (האיגרת אל הרומים 5:20),״ זה בדיוק מה שאתה עושה. אתה מתעלם ממצוותיו ומהעונש על עברן. מה אם כן נאמר? הנמשיך לחטוא כדי שירבה החסד? חלילה! אנו שמתנו לחטא; כיצד נוכל עוד לחיות בו? (האיגרת אל הרומים 6:1-2)

זה מתחיל בהכרה באחריות אישית לכפייה והזנחה של תקני יהוה. רק הכסיל מביט בעמוד העינויים של המשיח וחושב שהמשך החטא נטול השלכות. כל מי שדחה את תורת משה מת ללא רחמים על פי עדות שניים או שלושה עדים. עד כמה יותר קשה, לדעתך, ראוי לעונש מי שרמס ברגליו את בן האביר, מי שיחס לדם הברית שקידש אותו כדבר לא קדוש, ומי שהעליב את רוח החסד? (העברים 10:28-29)

מותו סילק את חובותיך, ובגלל מותו כל חוב חייב להיות מסולק. הישמר אהובי; כיצד יכול מי שמת לחטא לחיות בו עוד?