עד בגד

כולנו היינו כטמא, וכל מעשי צדקתנו כבגד עדים; וניבול כעלה כולנו, ועווננו כרוח ישאונו. (ישעיהו 64:6) מעשי צדקתנו הם כמו... עד בגד, בעברית נהגה ״עֵד בֶּגֶד״. לעולם אל תשכח; הטוב ביותר שאתה יכול להציע אינו יותר מסמרטוט מלוכלך ומגעיל. כולנו כטמא, הראייה העברית מציגה משהו מאוס, מזוהם, מטומא או מלוכלך לחלוטין.

כי יודע אני שלא ישכון בי, כלומר בטבעי החוטא, שום דבר טוב. כי הרצון נמצא בי לעשות את הטוב, אך את הביצוע איני מוצא. כי איני עושה את הטוב שאני רוצה, אלא את הרע שאיני רוצה - אותו אני עושה שוב ושוב. ואם אני עושה את מה שאיני רוצה לעשות, שוב אין זה אני העושה זאת, אלא החטא השוכן בי הוא העושה זאת. (האיגרת אל הרומים 7:18-20)

שום דבר טוב אינו שוכן בך! בלעדיו, כל מה שבך מגעיל, מאוס, מזוהם, מטומא או מלוכלך לחלוטין; זה החטא השוכן בך. מדוע כה חשוב לזכור זאת? כי הוא לבדו מציל את מי שאינו ניתן להצלה. המשיח הוא הכול!

אך האביר מוכיח את אהבתו כלפינו בכך: בעוד שהיינו עדיין חוטאים, המשיח מת בעדנו. (האיגרת אל הרומים 5:8) הוא בוחר במאוסים להיות בנים ובנות. שום דבר שעשית, או לא עשית, הצדיק חסד כזה. כל מה שעשית, או לא עשית, הצדיק את חמתו.

וכך הרשיע את החטא בבשר, למען יתמלא צדק החוק בנו במלואו, אנו ההולכים לא לפי הבשר אלא לפי הרוח. (האיגרת אל הרומים 8:3-4) אכן, אלה ההולכים לפי הרוח. ולמען יהיה לך ברור, הרוח היא מתנת הגאולה החינמית; מעולם לא הייתה בחירתך לקבלה. נחטפת בידי החטא והוא שילם את הכופר מבלי שביקשת אי פעם.

ובאופן מוזר, אחרי הגאולה הזו, אנו נוטים לאבד מבט על מי עשה את המלאכה. כן, חודשת בהתמרה, אך זה כבר לא אתה אלא המשיח שבך החי (האיגרת אל הגלטים 2:20). אל תאבד את הפרספקטיבה הזו ותתחיל להתנהג כאילו היה לך משהו טוב מספיק להציע כדי להיות ראוי לכך. אכן, אתה ראוי, אך לא מעצמך. רק הרוח שבך היא שהופכת דבר בך לצדיק.

אתם, לעומת זאת, אינכם בתחום הבשר אלא בתחום הרוח, אם אכן רוח האביר שוכנת בכם. ואם למישהו אין את רוח המשיח, הוא אינו שייך למשיח. אך אם המשיח בכם, אזי אף על פי שגופכם נתון למוות בגלל החטא, הרוח נותנת חיים בגלל הצדקה. ואם רוחו של מי שהקים את ישוע מן המתים שוכנת בכם, מי שהקים את המשיח מן המתים ייתן חיים גם לגופכם בר-התמותה בזכות רוחו השוכנת בכם. (האיגרת אל הרומים 8:9-11)

בדיוק! רוחו שבך נותנת חיים בגלל צדקתו, לא צדקתך שלך. כל מה שתחייה מ״עצמך״ יהיה תמיד מאוס, מזוהם, מטומא או מלוכלך לחלוטין. הוא יגדל, אך קודם עליך לקטון לחלוטין (יוחנן 3:30).