ילדיי הקטנים

שמרו על ליבותיהם הקטנים,
שהתמימות תישאר.
כל אלה שבגדו בנו,
שלא ירגישו בכאב.
עירויים של אהבה ושלום,
שליבותיהם לא ידעו מועקה.
אלה הם ילדיי הקטנים,
תקוותי. בנותיי. בניי.

בעוז אני מגן עליהם,
בתפילות ובתחנונים.
אני מניח אותם בכף ידך,
משרתיהם עומדים לצידם.
לא חסרה שערה אחת, אין דמעה בעיניהם.

שמרו על ליבותיהם הקטנים,
שהתמימות תישאר.
כל אלה שבגדו בנו,
שלא ירגישו בכאב.

בחולשה אתה חזק (האיגרת השנייה אל הקורינתים 12:10).

עם זאת, עליך להודות בכך. הכניעה אינה אפשרות; השמחה היא ציווי. אם עליך ליפול, ייפול אל תוך ידיו, אך דע כי אל תוך ידיו אתה נופל, ובכך שמח. זוהי ההיכנעות אליו המביאה שמחה בבוקר (תהלים 30:5).

הוא אינו זקוק לך כדי לקבוע את הכיוון. הוא אינו רוצה שתקבע את הכיוון. יפול אל תוך ידיו; נוח בידיו, בעודו לוקח אותך אל אשר אתה הולך. שיר שיר תהילה בעודו נושא אותך אל ייעודך.

אתה חזק כאשר אתה חלש; החולשה מטפחת ענווה ולב נשבר. זאת הוא משרה ודורש באורח אלוהי. זוהי דרכו; לך בה.

קורבני, הו אביר, הוא רוח נשברה; לב נשבר ונדכה, אתה, אל שדי, לא תבזה. (תהלים 51:17)