אזהרה הוגנת

יהושע אמר לעם, "לא תוכלו לעבוד את יהוה. כי הוא האביר הקדוש, אביר קנא הוא. לא ישא לפשעכם ולחטאתיכם. אם תעזבו את יהוה ותעבדו אלהי נכר [הסתמכות עצמית שכלית], ישוב והרע לכם וכלה אתכם אחרי אשר הטיב לכם." ויאמר העם אל יהושע, "לא, כי את יהוה נעבד." ויאמר יהושע, "עדים אתם בכם כי אתם בחרתם לכם לעבוד את יהוה." ויאמרו, "עדים." (יהושע 24:19-22)

"הכל עניין של חסד." כי בחסד נושעתם על ידי האמונה, וזאת לא מכם, מתת אלוהים היא, לא מתוך מעשים, כדי שלא יתהלל איש. (האפסים 2:8-9) אה כן, "זה לא ממאמצך שלך, אלא בחסד." ואז יש את הפסוק הבא שנשכח לעיתים קרובות; כי מעשה ידיו אנחנו, נבראים במשיח ישוע למעשים טובים אשר האביר הכין מראש למעננו [כדי שנלך בהם]. (האפסים 2:10)

כן, הצהרת אמונתך עומדת כעד "נגדך" כי בחסד נושעת כדי לעבוד את יהוה, ומשמעות הדבר היא שיש לך "מעשים טובים" לעשות. ושאול, הסופר העברי של האיגרת אל האפסים, ידע רק הגדרה אחת ל"מעשים טובים." מצוות: מעשים טובים המבוססים על פקודיו ומצוותיו של יהוה.

יהושע הציע לישראל חידוש של נדרי הנישואין שהתחייבו להם כתשעים שנה קודם לכן, לאחר שמשה ירד מן ההר. העם ענה יחדיו ואמר, "כל אשר דבר יהוה נעשה." וישב משה את דברי העם אל יהוה. (שמות 19:8) גם אז, מילותיהם שלהם הדהדו כעד נגדם. לכן יכול היה יהושע להוכיחם על היסטוריה של מרד (פס' 19) ונאוף על שעבדו אלים אחרים (פס' 20). זהו נאוף רק משום שקודם לכן אמרו "כן, אני מתחייב!"

הלוואי שגוף המשיח היה מבין את נדר הנישואין הזה. ההבטחה טובה כל כך יותר מהבל מה שתורותיהם ומצוותיהם של בני אדם מציעות (מרקוס 7:7). כשאמרת "כן, אני מתחייב!" קיבלת סטנדרט חדש לחייך. וברגע שעשית זאת, כל דבר פחות מכך הוא אי־ציות במזיד. דוד המלך ידע זאת; "גם מזדים חשך עבדך, אל ימשלו בי אז איתם, ונקיתי מפשע רב." (תהלים 19:13) וכותב האיגרת אל העברים מזכיר (מזכיר מחדש) לנו את התוצאות החמורות של דבר כזה; "כי אם נחטא במזיד אחרי אשר קבלנו דעת האמת, לא יִשָּׁאֵר עוד זבח בעד החטאים." (העברים 10:26)

אתה יודע את האמת! אל תברח עוד מהעקרונות היסודיים האלה. אתה מכריז שאתה "חופשי במשיח." "לחרות שחררנו המשיח." (הגלטים 5:1א) אך, ממה אתה חופשי? "עמדו נא איפוא והחזיקו בחרות אשר שחררנו בה המשיח, ואל תשובו להלכד בעל העבדות." (הגלטים 5:1ב) האם המעשים הטובים, מעשי החסד המבוססים על פקודיו ומצוותיו של יהוה, אשר "הוכנו מראש למענך," הם עול העבדות? האם חופש ממצוותיו הוא הסיבה שהחסד גובר?

מה נאמר אם כן? הנחטא למען ירבה החסד? חלילה! מתנו לחטא, כיצד עוד נחיה בו? כי ידענו שהאדם הישן שלנו נצלב אתו, למען יבטל גוף החטא, ולא נהיה עוד עבדים לחטא—כי מי שמת הוא זכאי מהחטא. (הרומים 6:1-2, 6-7) ברור לגמרי שמעבדות לחטא שוחררת, לא מעבדות למצוותיו (מעשים טובים).

עכשיו אתה חופשי למסור את כל בחירותיך ולתת לו ליטול שליטה מוחלטת על חייך? אתה חופשי לומר, "אבי, אני מכיר בכך שמצוותיך והדם השפוך של ישוע הם עכשיו הסטנדרט אשר ישפוט כל מחשבה ומעשה שלי. אני מצפה לעונשים על אי־ציות באותה שמחה שאני מצפה לברכות על ציות לך."

אהובי, בין אם תודה בדברו כעד נגדך ובין אם לא, אם אתה מכריז שאתה הולך אחרי ישוע, זה כבר כך. הרהר ברצינות במשמעות דבריו של שאול כש"האדם הישן שלך נצלב אתו." שקול זאת כאזהרה הוגנת; ויתרת על כל אפשרות אחרת כשאמרת, "כן, אני מתחייב! אעבוד את ______." אם מילאת את החלל בתואר או בשם אלילי כלשהו, אזי חלק ניכר מאי־ציותך נעוץ בכך. אם טרם קראת בשם, השם היחיד הנתון של האביר, אז אולי, בפעם הראשונה, תישא את נדר נישואיך בשם יהוה.