קרא בשם

"כוס ישועות אשא ובשם יהוה אקרא." (תהלים 116:13)

כוס הישועה הזו אינה פחות משפיכה על־טבעית אל מרכז שכלך, המכונה עברית "הלב." זוהי הכוס הנותנת לך את הכוח לשנות את שכלך ממצבו הנפול למצב קדוש. זהו אותו השכל אשר נקראת לחלוק עם זולתך, שכל המשיח. מלאו את שמחתי בהיותכם בני דעה אחת, בעלי אהבה אחת, ברוח אחת ובמחשבה אחת... ביחסיכם זה עם זה, רחשו הלך רוח כשל המשיח ישוע. (הפיליפים 2:2, 5) זהו השכל שהיה "נשמע עד מוות" (פס' 8) והסיר כל "רצון עצמי." עם המשיח נצלבתי ואינני עוד אני החי, כי אם המשיח חי בי. (הגלטים 2:20)

דבר אחד ששכל מחודש זה מכיר בו הוא שמו האמיתי של הבורא עצמו. יהוה, ולא איזה תואר כללי כמו "אדון." ככל שהשכל מתקרב יותר לשלמות, כך גדל הצורך להיות ספציפי בכל מילה שנאמרת. זוהי התוצאה הבלתי־נמנעת של עידון גדול יותר בחשיבה. אנחנו הורסים תחבולות וכל דבר מתנשא המתקומם נגד דעת האלוהים, ושובים כל מחשבה להיכנע למשמעת המשיח. (הקורינתים השנייה 10:5)

יש כוח בשמו; יהוה! "כל אשר יקרא בשם ה־LORD ימלט." (הרומים 10:13 מתוך יואל 2:32) הבה נבחן את הפסוק היחיד הזה לרגע. מילותיו של שאול, כשהוא מצטט את הנביא יואל, יותר מכל פסוק אחר, שימשו לאורך תולדות הכנסייה כדי להראות את דרך הישועה. באמת, האם אתה חושב שיואל אמר "כל הקורא בשם ישוע ימלט"? האם אתה חושב ששאול אמר זאת?

עד מתי זאת בלב הנביאים המתנבאים שקר, נביאי תרמית לבם [שכלם]? החשבים להשכיח את עמי שמי בחלומותם אשר יספרו איש לרעהו, כאשר שכחו אבותם את שמי בבעל [האדון]. (ירמיהו 23:26-27) בעל: אלוהות פניקית, או עברית עבור אדון, בעלים, בעל בית.

זהו מצער ששמו הנכון של יהוה הוחלף 6,823 פעמים בברית הישנה במילה "LORD" (כל האותיות גדולות). תרגומים רבים למקרא מבדילים בין האב (LORD) לבין הבן (Lord) באמצעות סגנונות אותיות שונים שכאלה. חלקם אפילו אינם עושים זאת. אך גם כך, בקוראך את המילה "LORD" או "Lord" באנגלית, שכלך אינו מבדיל בין השניים. לכן כשאתה קורא: "כל הקורא בשם ה־LORD ימלט," אתה חושב על הבן (ישוע) ולא על האב (יהוה).

מי עלה שמים וירד? מי אסף רוח בחפניו? מי צרר מים בשמלה? מי הקים כל אפסי ארץ? מה שמו ומה שם בנו, כי תדע? (משלי 30:4) כל הקורא בשם יהוה ימלט!

האם זה עמוק מדי לחשוב שזוהי אחת הסיבות שהכוח נעדר מחייך; שאתה נכשל בקריאה אליו בשם אשר נתן לך להשתמש בו? "אז הוחל לקרא בשם יהוה." (בראשית 4:26)

שב בדממה והרהר בזה. אמור את שמו שוב ושוב: יהוה—יהוה—יהוה—יהוה. לא מסיבה חוזרת ונשנית לשווא, אלא אולי, בפעם הראשונה אי פעם, כדי לחוות קשר ישיר עם כוחו; יהוה!

האביר אמר למשה, "כה תאמר עוד אל בני ישראל, יהוה אלהי אבותיכם, אלהי אברהם, אלהי יצחק ואלהי יעקב שלחני אליכם, זה שמי לעלם וזה זכרי [השם אשר תקראו לי בו], לדר דר!" (שמות 3:15) אז קראתי בשם יהוה: "יהוה, מלטה נפשי!" (תהלים 116:4) זהו שמו; קרא בו לעולם!