אש זרה

"ויקחו בני־אהרן נדב ואביהוא איש מחתתו ויתנו בהן אש וישימו עליה קטרת ויקריבו לפני יהוה אש זרה אשר לא צוה אתם. ותצא אש מלפני יהוה ותאכל אותם וימתו לפני יהוה." (ויקרא 10:1-2)

האש אכלה אותם על כך שבחרו בקרבן משלהם. במונחים מודרניים היינו קוראים לזה "דת." כואב! האם יהוה חפץ בעולות ובזבחים כחפצו בשמיעה בקול יהוה? הנה שמע לשמע מזבח טוב, להקשיב מחלב אילים. (שמואל א 15:22)

מוטב שתתמקד במה שנצטוית, ולא במה שאתה או הזרם הדתי שלך החלטתם שמוצא חן בעיני "אלוהים." ברמה האישית, אפשר להמשיל זאת למכור סמים לשעבר שסבור בטעות שהוא יכול לכפר על חטאי העבר שלו בכך שיצלול לתוך שלל מעשי שירות שבחר לעצמו, הידועים גם בשם "פעילות רוחנית."

זכור, אל שדי מוכיח את אהבתו שלו אלינו בכך: בעוד היינו עוד חטאים, המשיח מת בעדנו. (הרומים 5:8) נפדית בעוד היית עוד עבד לתמכורת שלך, ולכל התנהגות עבודה זרה שהיא. רק רוחו היא זו שנותנת לך את היכולת לעזוב את האלילים שלך מאחוריך. שום קרבן מצדך לא היה דרוש, שום מעשי שירות, רק שלו.

האש הזרה שלך, פעילות הקרבן שהקצית לעצמך, הנעשית מתוך תחושה שאתה חייב איכשהו להשתתף בכפרה על התנהגויותיך בעבר, חושפת למעשה את חוסר אמונתך. זוהי צדקנות עצמית, לא צדקה. ישראל נמצא אשם בהתנהגות שכזאת; "כי מעידני עליהם שיש להם קנאת אלוהים, אך לא לפי דעת. כי לא ידעו את צדקת אלוהים, וביקשו להקים את צדקתם שלהם, ולא נכנעו לצדקת אלוהים." (הרומים 10:2-3)

בכל פעם שאתה פועל מתוך המחשבה שעליך לעשות משהו כדי "לכפר," אתה אומר לו שאתה דוחה את הקרבן שהקריב ישוע. כן, אתה אומר שמותו ותחייתו לא הספיקו כדי לכסות את כל תחלואיך. סוגיית ליבה זו שאינה שנויה במחלוקת חייבת להיפתר מבפנים.

הוא [ישוע] הקריב את עצמו פעם אחת למען חטאיהם. (העברים 7:27) הוא נכנס אל קודש הקודשים פעם אחת בדמו שלו, ובכך השיג גאולת עולם. (העברים 9:12) הוא זכה עבורך בחן אצל אביך שבשמיים פעם אחת ולתמיד. נעשה!

הדבר היחיד שעליך לעשות עכשיו הוא לציית. "לציית טוב מזבח." כשנצחיותך מובטחת, הפנה את מבטך לציית למצוותיו. חייך המלאים נמצאים בהם. הוא אומר, "את חקתי תשמרו ואת משפטי תשמרו ללכת בהם, אני יהוה אלוהיכם. ושמרתם את חקתי ואת משפטי אשר יעשה אתם האדם וחי בהם, אני יהוה." (ויקרא 18:4-5) הוא עשה זאת כך שקיום מצוותיו מוסיף חיים לחייך. הן נועדו לברך אותך ילדי, לא לקללך.

אם נבחרת, ניתנה לך במתנה היכולת לבחור, ועכשיו עליך לקבל החלטה. "העידותי בכם היום את השמים ואת הארץ, החיים והמות נתתי לפניך, הברכה והקללה, ובחרת בחיים למען תחיה אתה וזרעך." (דברים 30:19) הוא הציב לפניך חיים ומוות, בחר בחיים!

ציות לחוקיו אינו "לגליזם" אהובי; הוא חיים. ולהפך, אי־ציות הוא מוות. כל אחד מתפתה בתאוותו שלו, אשר סוחפת אותו ומפתה אותו. ואחר כן, כשהתאווה הרתה, ילדה חטא, וכשהחטא נשלם, מוליד הוא מות. (יעקב 1:14-15) כל החוטא עובר גם על התורה, כי החטא הוא עבירה על התורה. (יוחנן הראשונה 3:4)

לא עוד עבירה על התורה אהובי. לא עוד דת. לא עוד פעילות קרבן שהקצית לעצמך. עשה זאת בדרכו; כל דבר אחר הוא אש זרה!