אך לא ידעתי

אם כל עדת ישראל תשגה בשגגה ותעשה את האסור באחת ממצוות יהוה, אף שהעדה אינה מודעת לדבר, כאשר יוודע להם אשמם והחטא אשר חטאו ייוודע, על הקהל... (ויקרא 4:13-14)

כאשר יוודע להם אשמם? האם היו אשמים בעודם עדיין בלתי מודעים לכך שחטאו? התשובה ברורה, ונדרש כפרה; "על הקהל..." כן, אפילו עבור חטאיהם הבלתי מכוונים שלא היו מודעים להם, הם היו חייבים להביא קרבן.

בעבורך, אשר חטאיך נגאלו בדם השה, כיצד אתה מגיב? האם אתה מגן על מעשיך? "אם לא ידעתי, כיצד אוכל להיענש על כך?" או, האם אתה שב?

הבשלים יודעים את התגובה הנכונה. "לכן אין לך תירוץ, אדם..." (האיגרת אל הרומים 2:1) הם אלה המסכימים ואומרים, "שום חטא אינו מקובל, אפילו בבורותי שלי." הם מעדיפים לשאול את עצמם מאשר להסיט אחריות. "'מדוע לא ידעתי?' במקום, 'זו לא אשמתי.'"

כאן טמון חלק גדול מהבעיה המושרשת עמוק בגוף המשיח. מדוע איננו יודעים ומה אפשר לעשות בנידון? ביטויו הענוותן של שאול אולי מחזיק את המפתח לפתרון התשובה שאנו מחפשים. "אחים, איני חושב את עצמי שהגעתי כבר; אך דבר אחד אני עושה, שוכח את אשר מאחוריי ומשתרך אל אשר לפניי, ורודף אל המטרה לפרס הקריאה העליונה של שדי במשיח ישוע. לכן, כל אשר בגרנו, נחזיק במחשבה זו; ואם בדבר מה תחשבו אחרת, שדי יגלה אף את זה לכם." (האיגרת אל הפיליפים 3:13-15)

אם תעצור ב"איני חושב את עצמי שהגעתי כבר..." אזי תרכב על תירוץ זה ללא הגבלה. לצערי, בורות זו הפכה למגפה המקובלת בתוך הגוף. התרופה היא להודות בענווה היכן שאתה נמצא ו"לרדוף אל המטרה לפרס הקריאה העליונה."

הבגרות הנדרשת לרדוף אל קריאה גבוהה זו—האם אתה חושב שהיא בלעדית, או שזו בחירה? האם אתה מוכן לשבת בשקט ולהניח לרוח לגלות כיצד גישתך לחטא עונה על שאלה זו?

הדבר אומר "רדוף הלאה," כך שנראה שהוא כרוך באחריות אישית ובמאמץ מסוים. אתה יכול להסכים עם זה, "כל אשר בגרנו, נחזיק במחשבה זו;" או שתוכל להתווכח, "ואם בדבר מה תחשבו אחרת, שדי יגלה אף את זה לכם." אך היזהר, הגילוי לא יהיה נעים!

בסופו של דבר, הבגרות מביאה שלום ופתרון. אם אתה כן עם עצמך, תודה שגם אם לא ידעת, אתה עדיין אחראי למעשיך. הבשלים מפסיקים לפקפק ביהוה לשווא. זוהי תפיסתם של הבשלים; אם יהוה אומר שהבלתי מודעים עדיין אשמים, אז אשמים הם.

אם זה אתה, השאלות היחידות שנותרות הן, "האם תשוב ומה תעשה כדי להישמר מלעשות זאת שוב?" אל תהיה ה"איש ההבל" שיסבול נזיפה חדה.

כל מה שאתה צריך לדעת זמין לך אם תרדוף הלאה. ה"הוא" שבתוכך מבטיח זאת. לאלה השבים ולוקחים אחריות, דם השה טיפל בכל אשמה וחטא; אוי לאיש הממשיך באשמתו. אם במזיד נמשיך לחטוא לאחר שקיבלנו את דעת האמת, לא נותר עוד קרבן על חטאים, אלא רק ציפייה מפחידה למשפט ולאש בוערת שתכלה את אויבי האביר. (האיגרת אל העברים 10:26-27)