צומת דרכים

מלפניך משפטי ייצא; עיניך תחזינה מישרים. (תהלים 17:2)

"אני שומע אותך בני."

"איזה חלק אבא?"

"צומת הדרכים שאתה עומד בפניו, הקונפליקט בליבך לגבי הצדקה."

"אתה תמיד מקשיב; נכון אבא?"

"כמובן שכן בני; פתח את ליבך אליי בנוגע לזה."

"כבר הבאת אותי כה רחוק, אבי."

"בבקשה."

"כן. אתה יודע שאני תמיד מודה לך."

"אני יודע בני. המשך."

"טוב, אני זועק לצדקה כבר זמן מה."

"ו?"

"פשוט אינני בטוח שזה חשוב כל כך יותר, לפחות לא באותה הדרך."

"אתה בצומת הדרכים בני; זהו מקום חדש."

"אני מאמין שכן אבי. האם לבקש צדקה הוא רק לחפש זיכוי בעיני האדם?"

"תן לי לשאול אותך בני; האם אתה מאמין שאתה ישר עמי?"

"זה נעשה על עמוד התלייה, אך יותר מתמיד, זה הפך אישי מאוד. כן אבי, אני מאמין שאני צדיק בעיניך."

"אם כן, אם אתה מוצדק בעיניי, מדוע אתה עדיין זועק לצדקה בעיני האדם?"

"זהו צומת הדרכים, אבא. פתאום אינני כה בטוח שאני עדיין זקוק לזה."

"בני?"

"כן אבא?"

"הגיע הזמן לבחור בשער."

"כוונתך... השער הצר המוביל לחיים? (מתי 7:13-14)"

"כן. זו הצרה מבין כל הדרכים האפשריות. ומעטים הם המוצאים אותה!" (פס' 14)

"אני מפחד אבא. מה יהיה עליי? אני..."

"לא בני. אל תירא כי עמך אני; אל תשתע כי אני אלוהיך; אמצתיך אף עזרתיך, אף תמכתיך בימין צדקי." (ישעיהו 41:10)

"אם כן יש לך אותי אבא?"

"יש לי אותך בני. ענוותך כה יפה בעיניי."

"האם תלך אתי בדרך הצרה אבא?"

"יותר מזה בני היקר; אני אשא אותך!"

ועד זקנה אני הוא, ועד שיבה אני אסבול; אני עשיתי ואני אשא; ואני אסבול ואמלט. (ישעיהו 46:4)