מיקרוגל

הראית איש נמהר בדבריו? יש יותר תקווה לכסיל ממנו. (משלי 29:20)

כשעמדתי ליד המיקרוגל וחיכיתי שקפה שלי יתחמם, הבנתי כיצד המיקרוגל המחיש את חיי. בעבר, כשהזדקקתי לדקה של פעולת המיקרוגל כדי לחמם משהו, בדרך כלל הייתי פותח את הדלת כשנותרו לפחות חמש עשרה שניות בשעון. לא היה זמן להמתין את הדקה השלמה, אף שידעתי שהדקה הזו נחוצה. מפני שהייתי חייב "ללכת," הסתפקתי בקפה פושר. מעולם לא באמת נהניתי מהקפה הפושר; ובכל זאת, התרגלתי לזה, התרגלתי ל"לא גמור, אבל מספיק טוב."

את כל חיי אז אפשר היה לסכם בבחירותיי ליד המיקרוגל, בחוסר יכולתי להמתין את הדקה המלאה. אף שהמיקרוגל הוא כבר קיצור דרך, ואפילו לא טוב בעדך, בכל זאת לא הייתי מסוגל להשקיע את הזמן המזערי הנדרש כדי לקבל את התוצאה הטובה ביותר שהיה לו להציע. תוכניות החרוץ מובילות לשפע כפי שבוודאות הנמהרות מובילה לעוני. (משלי 21:5)

היום אני בבית הסוהר. בית הסוהר שינה אותי. אני צוחק כשאני מגדיר את המיקרוגל לדקה אחת. אני מנצל כל שנייה אחרונה. הכול יהיה כפי שצריך, ברגע שהדקה תסתיים. והיקום היה בסדר גמור בלעדיי, לאורך כל הדקה.

נהגתי לומר, "אנשים לא יכולים להציל אנשים." הקפה הפושר שלי הוכיח שלא האמנתי לדבריי שלי. הייתי חייב "לגרום לזה לקרות." הייתי חייב "להיות זה." למה? האם זה היה בעדו? לא, הכול היה למטרותיי שלי, בזמן שהעמדתי פנים שאני משרת אותו.

עכשיו אני יודע טוב יותר. אני עדיין רוצה "לעשות דברים" ו"להיות זה." אך עכשיו אני רוצה רק לעשות את מה שהוא אומר ולהיות זה שהוא רוצה שאהיה. טוב יהוה לקוויו, לנפש תדרשנו; טוב ויחיל ודומם לתשועת יהוה. (איכה 3:25-26)

אז עכשיו אני תמיד שואל תחילה. אני מדבר עם אבי על הכול ואני שומע את קולו. "חמם את קפהך מייקל. קח כמה זמן שאתה צריך. יש לנו זמן לדון במה שאדרוש ממך היום."

הקפה טעים הרבה יותר בימים אלה. יש לי יעדים חדשים, חלומות חדשים, ואמונות חדשות. בכלא יש לנו רק מיקרוגל. כשאחזור הביתה למשפחתי, איפטר מהמיקרוגל לגמרי ואחמם את קפהי על הכיריים. תוכל לדמיין את זה?

בינתיים, ליהוה ולי יש קפה כל יום עכשיו. קפה חם יחד. אך אני, אל יהוה אביט; אחכה לאלוהי ישועתי; ואלוהיי ישמעני. (מיכה 7:7)