במחשבה שנייה

מחשבות שניות נפוצות אצלכם, ילדיי האהובים. הן מבטאות קרב פנימי לשמור על אפשרויות ל"בחירה טובה יותר." אני, אביכם, אינני שותף למאבקים כאלה. אני יודע שאין בחירה שנייה בטיבה, אין תוכנית ב'. יש לי רק תוכנית א'. אני חושב רק בשלמות ומשתוקק להביא אתכם אל דרך מחשבתי.

כדי שנבין זה את זה, הבה משה יזכיר לכם, "וינחם יהוה כי עשה את האדם בארץ, ויתעצב אל לבו [מוחו]." (בראשית 6:6) מה אתה מאמין שקרה כשאמרתי לך שהייתי "נעצב?" האם אתה חושב שרמזתי שמעשיך המאכזבים הפתיעו אותי? או שידעתי את כל אשר יקרה ברגע שדיברתי את הבריאה לקיום? אני קיים מחוץ לזמן ולמרחב כפי שאתה יודע, כי אמרתי, "דרכיי גבוהות מן השמיים." זה נכון; אם כן אמור לי, מדוע שאהיה נעצב?

הנה תובנה רוחנית יקרת ערך, אהובי. אני מבטא רגש כדי לגלות את ליבי [מחשבותיי הפנימיות]. ליבי נעצב, מלא כאב. ה"רגש" שלי הוא כדי להראות את עומק אהבתי לילדיי. לדוגמה, המבול היה תוכנית א', ילדי, לא מחשבה שנייה. רציתי שתכיר עד כמה תלך כדי להכחיש את אבהותי, את זכותי לייסר את בניי ובנותיי (משלי 3:11-12).

הנפילה; המבול; הבריתות; הלידה; המוות; התחייה; הישועה; המקדש המושלם, והממשל—הכול תוכנית א'. לא היו שינויי תכנון בדרך. הכול הוחלט לפני היום הראשון של בריאתי (יוחנן 17:24; האיגרת אל האפסים 1:4; האיגרת הראשונה של פטרוס 1:20).

כמו אדם, נתתי לך את כל האפשרות לציית. "אם תאהבוני, שמרו את מצוותיי." (יוחנן 14:15) אתה יודע שלא עשית זאת. ולמי נשבע שלא יבואו אל מנוחתו, אם לא לאלה שלא צייתו? (האיגרת אל העברים 3:18) יש לך מחשבות שניות ואתה נותן לעצמך אפשרויות! אינך יכול להיכנס אל מנוחתי במרדנות, וזהו "ליבי הנעצב, המלא כאב."

ואולם, האם באמת אתה חושב שעליי לשקול מחדש את מחשבותיי שלי? האם זה לא יוביל בהכרח למסקנה שאני פגום, ועלול אף לפשל? תוכניותיי מושלמות לנצח כבר בפעם הראשונה! הן מושלמות מרגע שאני חושב אותן!

כן, ילדי, תמיד היית תוכנית א', בין אם רצית בכך ובין אם לא. וזו אהבתי העצומה כלפיך שלא תניח לי לעזוב אותך כפי שאתה. לא עוד תיאבק עם אפשרויות. ההתעמלות המנטלית הנדרשת כדי לשקול את "רצוני המושלם" לעומת "רצוני המתיר," כאילו יש לי שני ראשים, תיפסק! אני אחד, והכול נתון תחת רצוני האחד המושלם!

שאול אמר, "עבד ישוע המשיח, קרוא להיות שליח, מובדל לבשורת אל שדי." (האיגרת אל הרומים 1:1) עבד הוא משועבד מרצון שקיבל את האפשרות לעזוב את העבדות, המאפשרת לו את היכולת לקבל החלטות אישיות (המובילות תמיד לנפילה), אך במקום זאת מתנדב להישאר בשעבוד לאדונו, בדעתו שחירות אמיתית נמצאת בהכרה שאין אפשרות טובה יותר מלשרת את אדונו הטוב.

זוהי בחירתך היחידה, אהובי. האם אינך רואה זאת?