אליענה שלי

עליך לדעת בלבך כי כאשר איש מייסר את בנו [בתו], כן יהוה אלוהיך מייסרך. (דברים 8:5)

שתי זרועותיה על השולחן, תלתלים חומים־זהובים כהים פרושים עליהן. רק חלק ממרפקיה השזופים נראה לעין.

"אליענה," אני אומר. "הרימי את ראשך מתוקה." עיניה העצובות ושפתיה הזעופות מתרוממות לאט מעל זרועותיה. בבוחני את יופייה העז, אני שואל אותה, "האם אבא מתקן אותך ומייסר אותך כי הוא כועס עלייך, או כי הוא אוהב אותך?" אני רואה את העיניים החומות הקטנות צוללות פנימה, אל המקום שבו נאספות המחשבות. השפתיים הזעופות עונות אז, "כי אתה אוהב אותי?"

לא בטוחה אם ענתה נכון, היא צופה בי אוחז בזרועותיה ועונה, "כמובן שזה מפני שאני אוהב אותך. תמיד אוהב אותך. שום דבר לא יוכל להפסיק אותי מלאהוב אותך יותר ויותר בכל יום. זו הסיבה שעליי לתקן אותך על אי־ציותך."

אני מחפש במהירות בפינות מוחי ושואל את עצמי מדוע היא בכלל מטילה ספק באהבתי אליה. מדוע שתתפוס אי־פעם את ייסוריי ככעס? מדוע שלא תבחין בתיקוני כאהבתי כלפיה?

התשובה כואבת למדי וכוללת אחת מאותן מחשבות שכולנו רוצים לדחוק הצידה ולשכוח. אפשר להתחבא מהתשובה לזמן־מה, אך לא לנצח. כולנו חייבים להתמודד איתה מתישהו. היא תופסת כעס ולא אהבה כי מעשיי לימדו אותה כך. בשמחה אני יכול לומר שאלה מעשים מהעבר שהרוח תיקנה בי, אך בכל זאת, עליי לקחת אחריות על שתילת אותם זרעים בה. "האהבה השלמה לעולם אינה נכשלת," אומר הכתוב (האיגרת הראשונה אל הקורינתים 13:8), ואני בהחלט לא אהבתי בשלמות.

יש גם צד נוסף, והוא חלקה. זהו גם משהו שכולנו נכשלים בו. אנו נכשלים בהבנת האהבה המושלמת שיש ליהוה כלפינו. כן, היא צעירה, אך בקרוב היא תצטרך להכיר במה שכולנו חייבים—פחד. כולנו פוחדים מאהבה מושלמת. זהו הפחד שהיא אכן עשויה להיות זמינה, בייחוד מן ה"אהיה" הגדול הבלתי נראה.

אני מנסה לעיתים קרובות לדמיין את אהבתו, זו שמעולם לא כעסה עליי. אף שהוא מביע רגש, סליחתו זמינה כל העת. האביר מוכיח את אהבתו שלו כלפינו, בכך שכאשר עוד היינו חוטאים, המשיח מת בעדנו. (האיגרת אל הרומים 5:8) ייסוריו תמיד כלולים בתוך אהבה מושלמת. אנו משתוקקים שהאהבה המושלמת תהיה אמיתית, אך אנו פוחדים ממנה, אולי מפני שברגע שנטעם ממתיקותה נבין עד כמה כל השאר תפל.

זוהי האהבה שאני רוצה שאליענה שלי תראה בי ותקבל ממני. אך אין דרך שאוכל לעשות זאת עד שאקבל אותה ממנו. הבטחתי לאבי שבשמיים שלא אפחד לנסות. אולי יהיה לי האומץ לקבל אותה. אולי גם היא וגם אתה.

יכולתי רק לחפוץ לאהוב אותה בשלמות. ואם אני יודע לתת מתנות טובות, על אחת כמה וכמה אבי שבשמיים? (מתי 7:11) זוהי המתנה המושלמת, אבא, שאליענה שלי תשמע את קולך הדק והשקט לכל ימי חייה לוחש; "אני אוהב אותך אליענה. לעולם לא אכזיב אותך. תמיד אהיה כאן, תמיד ארצה בך, תמיד אעריך אותך, ותמיד אתקן אותך כדי שגם את תושלמי באהבתי. תמיד אהיה אסיר תודה שיצרתי אותך ושתתקיימי לנצח."

כי התבונן במי שסבל עוינות כזאת מן החוטאים כלפי עצמו, פן תיעפו ותתייאשו בנפשכם. עוד לא התנגדתם עד לשפיכות דם במאבקכם נגד החטא. ושכחתם את דברי העידוד המדברים אליכם כאל בנים: "בני, אל תבוז לייסורי יהוה, ואל תתייאש בהיווכחך על ידו; כי את אשר יאהב יהוה ייסר, כאב את הבן אשר בו יחפץ." (האיגרת אל העברים 12:3-6 מתוך משלי 3:11-12)