עץ החיים

עץ החיים נמצא... בתוכך! את האדמה (הלב/המוח) יש לעבד כדי להסיר את חרב הלהט (משפטו של יהוה) השומרת מגישה אל העץ או מהניבו פרי רב. חשוב על חרב הלהט כתקועה באדמה קשה, דמוית מלט, שממה. עליך לחרוש את השממה; זוהי אדמה בלתי מעובדת שממנה העץ לא ייתן פרי לרוב. (קרא מתי 13:1-23.) או שתוכל לחשוב על זה כעל עץ שאינך יכול לטפס אליו כדי לטעום מטובו.

עליך לזרוע צדקה בלב נימול שהוא אדמה פורייה! זרעו לכם צדקה, קצרו לפי חסד, נירו לכם ניר, כי עת לדרוש את יהוה עד יבוא וירה צדק לכם. (הושע 10:12) נירו לכם ניר ואל תזרעו אל קוצים. הימולו ליהוה והסירו ערלות לבבכם. (ירמיהו 4:3-4)

האני שלך, המכסה את מוחך כמו טחב סבוך או חונק את לבך בקוצים, מונע את מהות הגן המקורית (המצפון הגדור) מלהתבטא בך. אל תזרעו אל קוצים. מולו את לבבכם כדי שהעץ (המצפון היציב והמעוגן) של החיים (המזון השמימי) יוכל לגדול באדמה פורייה עד קומתו המלאה (האיגרת אל האפסים 4:13). זהו חפץ ה"עצמי" שלך המשאיר את החרב (משפטו של יהוה) במקומה. זה חוסם את כניסת מוחך אל הגן הפורה ומשאיר את האדמה בלתי חרושה, ולכן שולל ממך את היכולת לאכול (לבלוע בהכרה) מן העץ.

העץ צומח ב"גן האהבה." גן האהבה הוא הדימוי המושלם לפרי (האיגרת אל הגלטים 5:22-23) שעץ החיים יניב ברגע שה"עצמי או האני" יוקרב. הכנעת ה"עצמי" מדשנת את האדמה ומעניקה גישה אל הגן. והמפתח לגישה אל הגן, אותה "הכנעה," היא האהבה עצמה; והיא לעולם אינה נכשלת בפתיחת השערים (האיגרת הראשונה אל הקורינתים 13:8). הסיבה העיקרית לכך שהיא לא יכולה להיכשל היא שהאהבה מחויבת אך ורק לעשיית רצון יהוה. האהבה אז מתבטאת דרך המוח הגאול, מוח המשיח באדם, ומושלמת בתרגול עד שהיא מכלה את האני כליל בסופו של דבר.

האהבה היא הסטנדרט שלפיו נמדדת כל מחשבה ומעשה. היא מתבטאת בכללותה כסבלנות, טוב לב, הערכה, אמון, צניעות, ענווה ועדינות. היא חינית, אדיבה, חסרת אנוכיות, שוחרת שלום, מפייסת, מוסרית, שמחה, צדקנית וכנה. היא מפגינה נאמנות עזה; מאמינה, מקווה וסובלת הכול; ותמיד מצליחה ומשגשגת. (הצד החיובי של האיגרת הראשונה אל הקורינתים 13:4-8).

בקרוב תראה זאת, אהובי. עץ החיים אינו פחות ממוח יהוה, הזמין באמצעות ציותך. המאמץ הוא הטיפוס ובקרוב תאכל שוב מפריו. נאמר שוב! עץ החיים הוא אמת החיים!

מצווה חדשה אני נותן לכם, שתאהבו איש את אחיו; כאשר אהבתי אתכם, כן תאהבו גם אתם איש את אחיו. (יוחנן 13:34) אחים, אינני כותב לכם מצווה חדשה, אלא מצווה ישנה אשר הייתה לכם מההתחלה. המצווה הישנה היא הדבר אשר שמעתם מההתחלה. (האיגרת הראשונה של יוחנן 2:7)