נער מעליך

"אך הוא ניער את היצור [הצפע] אל תוך האש, ולא סבל שום נזק." (מעשי השליחים 28:5)

כמה פעמים חשבת על דברים כאלה, כמו יכולתו של שאול (פולוס) להתגבר על מכשול גשמי שנראה בלתי־ניתן להתגברות שכזה? צפע "נאחז בידו" והוא פשוט "ניער את היצור מעליו!" מה לגבי הדברים שעליהם התגברו אברהם, משה ודוד? כמה פעמים חשבת, "למה לא אני?"

הבה נשקול כיצד ומדוע שאול לא סבל נזק גשמי. זה לא היה כפי שאולי אתה חושב או מדמיין. שים לב, אהובי; דבר לעולם אינו מושג גשמית עד שהוא נהרה רוחנית!

מעשי אמונה רבים הניעו את שירותו של שאול, אך זיכרון ספציפי טרי של הבטחה רוחנית שהתגשמה היה ככל הנראה מה שהשרה עליו השראה במפגשו עם הנחש. רק בלילה שקדם לכן, הפגין שאול אמונה מדהימה כאשר "האמין" בהבטחת הדברים העתידים לבוא, אף בסערה שבוודאות הייתה עתידה לקחת את חייהם של כל מי שעל הספינה, כולל את חייו שלו. שקול את דבריו: "כי עמד לצדי הלילה מלאך [שליח] שדי, אשר לו אני שייך ואותו אני משרת, ואמר, 'אל תירא, שאול; עליך להיעמד לפני קיסר; ואכן שדי העניק לך את כל מי שמפליג עמך.' לכן חִזקו, אנשים, כי אני מאמין לשדי שכך יהיה כפי שנאמר לי." (מעשי השליחים 27:23-25)

מפני ששאול יכול היה להעיד ש"כך יהיה כפי שנאמר לי," אף לא נשיכת צפע פירושה מוות בעבורו. מדוע? כי יהוה נתן לו הבטחה ששאול היה בטוח שתתגשם. "עליך להיעמד לפני קיסר." ממש כפי שאברהם האמין ליהוה בנחלת בנו, "בני, שדי יספק לו את הכבש לעולה," (בראשית 22:8) שאול ידע שיראה את העתיד שיהוה הבטיח.

האמונה איפשרה לשאול לנער מעליו את הצפע (מעיק השכל) ולהמשיך קדימה כאילו לא קרה דבר. פשוטו כמשמעו, הוא שם את שכלו על הדברים שלמעלה, ולא על הדברים שעל הארץ (קולוסים 3:2). הוא ידע שיהוה הוא עוזו ומגינו; לבו בטח בו, ונעזר (תהלים 28:7). הוא היה מסוגל להתעלם מהתחום הגשמי, ומכל אשליותיו.

לעולם לא מהגשמי נגזר הכוח! זכור זאת! כל כוח הוא רוחני; וכל כוח הוא מיהוה בלבד. אין מקור כוח אחר! (תהלים 62:11)

נפשי, דומי לשדי בלבד, כי תקוותי ממנו.
הוא לבדו צורי וישועתי; הוא משגבי, לא אמוט.
בשדי ישועתי וכבודי;
צור עוזי, ומחסי בשדי.
בטחו בו בכל עת, העם;
שפכו לפניו לבבכם; שדי הוא מחסה לנו. (תהלים 62:5-8)