”כולם חוטאים!“ שירות או מכת מוות?

ילדי צפעונים! איך תוכלו, רעים בהיותכם, לדבר טובות? כי משפעת הלב הפה מדבר. (מתי 12:34)

בכל אמירה, מתגלה מצב שכל. מה שבתוכך יגלוש בסופו של דבר ”ממך“. כל מה שמתבשל בלב פורץ בסופו של דבר למילים מדוברות. חקרנו לאחרונה ש״אדם טוב מאוצר לבו הטוב מוציא טוב; ואדם רע מאוצר לבו הרע מוציא רע.“ (לוקס 6:45) מחשבותיך הפנימיות או נטייתך השכלית תמיד משתקפות בביטויך המילולי. כן אכן, מילותיך חושפות את כוונת שכלך, כי משפעת לבך פיך מדבר. האם אתה צפע, או שאתה מוציא טוב?

אם אתה מאמין שאינך ראוי לסליחה; שנטל חטאך האישי מכריע; ושהגאולה אינה אפשרית; לך אני אומר, ”כולם חטאו וחסרים!“ (הרומים 3:23) ו״בעודך חוטא, המשיח מת בעדך.“ (הרומים 5:8) זהו התרופה הרוחנית המיועדת להרגיע את הנפש הסובלת והנכנעת. הענווה היא הסיבה שמילים אלה באמת חודרות למצפון החוטא. הנפש הענווה יודעת שהיא זקוקה לתרופה ומעריכה ששיבה אמיתית מביאה סליחה. לבה בשל להוציא טוב.

אולם, אם אתה ממשיך לחטוא ומצדיק את מעשיך בתירוצים ושקרים כמו, ”כולם חוטאים!“ ”אני מכוסה בדם!“ ו״אף אחד אינו מושלם!“ החטא לא רק רבץ על פתחך (בראשית 4:7), הוא סלל את דרכו אל עומקי תודעתך ותת-תודעתך, והשתלט. חטאך אומר ממש למשיח, ”שמע, אם מתת עבור כל חטאיי, פשוט הוסף גם את זה לרשימה; הוא מכוסה!“ זהו שכל יהיר, חסר יראה ורועש אכן. כי אם נחטא במזיד אחרי קבלת דעת האמת, לא יישאר עוד זבח לחטאים, אלא ציפייה נוראה למשפט, וחרון אש שיאכל את האויבים [מחשבות מונעות אגו]. (העברים 10:26-27)

איזה מצב שכל שוכן בתוכך? עד כמה תדחף את חסד יהוה? ”אבל במקום שרב החטא, רב יותר החסד…?“ (הרומים 5:20) האם תוכל לדחוף כה רחוק עד שלא תורשה לשוב? התשובה פשוטה; התשובה מקראית. ”מה נאמר אם כן? הנשאר בחטא למען ירבה החסד? חלילה! איך נחיה עוד בו אנחנו שמתנו לחטא?“ (הרומים 6:1-2)

יש רק אור וחושך, אהובי. אין שינוי או צל של סיבוב אצל אבי האורות (הארות שכליות מושלמות). (יעקב 1:17) אין תחומים אפורים (מתפשרים) (מישורי מחשבה) במלכותו. בסופו של דבר, בייעודך הנצחי, אתה או אור או חושך. שום דבר באמצע אינו קיים.