אל תרמוס את סבלי

האם אתה כה צפוי, שכאשר אני חושף את סבלי אתה תספר לי על כל האחרים שמצבם גרוע משלי? מי אתה שתקטין את יכולתי לסבול? האם משיחנו לא הושלם דרך סבלו? (העברים 5:8-9)

אם חלומי הגדול ביותר הוא להיות אב, האם יכול להיות סבל גרוע יותר מאובדן ילד? אם משאלתה העמוקה ביותר של אישה היא להיות רעיה נאמנה, האם יש סבל עבורה גדול יותר מבעל בוגד? עוצמת הסבל יחסית לכל יחיד, והסבל, כמו הברכות, תמיד תחת רצונו הריבוני של שדי (איכה 3:37-38).

איך אתה יכול להכריז שלכל אחד יכול להיות גרוע יותר, כשמעולם לא שאלת אותי מה הסבל אומר עבורי? אתה מצפה שמילותיך יביאו נחמה, כמו איזה בגד שאתה יכול להשליך על סבלי. אני חושד שאתה עושה זאת כי אינך נוח עם סבל, ואינך מכיר בכך שיהוה ברא את הסבל כדי להביא תקווה.

לכן, בהיות שהוצדקנו באמונה, יש לנו שלום עם שדי דרך אדוננו ישוע המשיח, שדרכו גם יש לנו גישה באמונה אל החסד הזה שבו אנו עומדים, ומתגאים בתקוות כבוד האביר. ולא רק זה, אלא אף מתגאים בצרות, בדעתנו שהצרה מולידה התמדה; וההתמדה, אופי; והאופי, תקווה. (הרומים 5:1-4)

האם אינך מבין שכשאתה לוקח ממני את מהות סבלי, אתה לוקח ממני את שכר שמחתי? אכן התקווה אינה מביישת, כי אהבת שדי נשפכה בלבבותינו [מרכזי השכל] על ידי רוח הקודש שניתנה לנו. (הרומים 5:5)

מילות הנחמה שלך למעשה מעכבות את שמחתי. אינך יכול למצוא שמחה על ידי הקלת הסבל; אתה יכול למצוא שמחה רק על ידי חיבוקו! הפסק לייחס לסבל כל משמעות מלבד זו שבוראי התכוון לה.

אחיי, חִשבו זאת לשמחה שלמה כשאתם נופלים בניסיונות שונים, בדעתכם שבחינת אמונתכם מולידה סבלנות. אך תן לסבלנות לעשות את מלאכתה השלמה, למען תהיו שלמים ותמימים, ולא תחסרו בשום דבר. (יעקב 1:2-4)

אם יהוה אומר לי שלעולם לא ייתן לי יותר ממה שאוכל לשאת, מדוע אתה מפתה אותי לדחות את הבטחתו? מדוע תחלץ אותי מהזדמנותי ”להיות שלם ותמים, ולא חסר בשום דבר“? שום ניסיון לא תקף אתכם שאינו נחלת האדם. ושדי נאמן: הוא לא ייתן לכם להיבחן מעבר ליכולתכם, אלא עם הניסיון גם יספק דרך מוצא כדי שתוכלו לעמוד בו. (הקורינתים א 10:13)

כל מה שדקר את מצפונך במהלך הרהור זה, צריך להיחקר במלואו. האדם הטבעי אינו יכול לשאת את אמתו של יהוה על הסבל וממהר לברוח. האם אי פעם עמדת פנים אל פנים עם דבריו אלה של ישוע בחייך שלך, אהובי; ”האם גם אתם רוצים לעזוב אותי?“ (יוחנן 6:67)

כשאתה מנסה לרצות או להקל על סבלו של אחר, אתה מעכב את יכולתו להיות שלם ותמים, כפי שיהוה ציווה עליו להיות! אני אשא את כוסי, שכן זה רק צודק ש״שלי לשאת“! היא שלי וניתנה לי. אנא אל תרמוס את סבלי; תקוותי נמצאת בו.