חרב פיפיות

קרא את העברים 4:1-16. ואין בריה נסתרת מנגד עיניו, אלא הכול ערום וגלוי לעיני מי שאנו עתידים לתת לו דין וחשבון. (העברים 4:13)

כולנו חשופים לגמרי. האם יש לי את תשומת ליבך? זהו החלק ”אני רואה אותך“ בדברי. אני צופה בכול בתכלית, בדיוק ובכוונה. זה כולל כל עניין של הלב, במיוחד עמדתך כלפי מצוותיי.

במקרה הזה, אני מראה לך את מנוחת השבת שלי. שוטה הוא זה המנסה אותי כשהוא מוריד את יומי המופרש לפרוטה המתאימה לתרבותו ולאורח חייו. בחרתי את היום. כן, זהו היום השביעי. שכן דיבר במקום מסוים על היום השביעי כך: ”וינח האביר ביום השביעי מכל מלאכתו.“ (העברים 4:4) וזה לא השתנה ולעולם לא ישתנה!

לכן עוד נותרה מנוחה לעם שדי. כי מי שנכנס אל מנוחתו, אף הוא שבת ממלאכתו כשם ששבת שדי משלו. (העברים 4:9-10)

חזור אל היסטוריית עמי הנבחר, ואישור איזה יום הוא השבת הוא פשוט. אפילו הלוח השנה המודרני שאימצת, אף שמקורו פגני, מזהה נכון את יומי השביעי.

די לגישת ”בחר יום, איזה יום שתרצה“ החודרת אל מצפונם של מאמינים המתיימרים לשרת אותי. זו אינה גישת מלכות. האם תעז לעמוד נגדי?

אני רואה את חוסר ההשקעה שאתה עושה באישור דברי (בניגוד לברואים במעשי השליחים 17:11). אתה מוצא פסוקי כתובים מתאימים לרצונך, ואז בונה תיאולוגיה שלמה סביבם. עם גישה זו, נסה את אלה:

חקרני אל וְדע לבבי, בחנני ודע שרעפיי, וראה אם דרך עוצב בי ונחני בדרך עולם. (תהלים 139:23-24) כי אילו דננו את עצמנו, לא היינו נדונים. אך כשאנו נדונים, אנו מיוסרים על ידי יהוה, למען לא נורשע עם העולם. (הקורינתים א 11:31-32) ואל תתחזו לעולם הזה, אלא היתחדשו בהתחדשות שכלכם, למען תבחנו מהו רצון שדי הטוב, הרצוי והמושלם. (הרומים 12:2)

שבע הוא ”שלמות“ בשפת מלכותי; כן, כולל שלמות השבוע, אהובי. זה מאושר על ידי דבריו של ישוע עצמו: ”והתפללו שלא תהיה מנוסתכם בחורף ולא בשבת.“ (מתי 24:20) ”אל תחשבו שבאתי להפר את התורה או את הנביאים. לא באתי להפר אלא למלא.“ (מתי 5:17)

אילו השבת שונתה ל״בחר יום, איזה יום שתרצה“, או הוחלפה ל״יום הראשון“ בשבוע (יום ראשון), דברי בני עצמם היו שקרים. במקום זאת, אני קורא לכל עמי לנוח באותו יום, כפי שציוויתי, במאמץ לשמור על אחדות הרוח באיגוד השלום.

גוף אחד ורוח אחת, כשם שנקראתם בתקווה אחת של קריאתכם; אדון אחד, אמונה אחת, טבילה אחת; אלוה אחד ואב לכול, אשר מעל לכול ובכול ובתוככם כולכם. (האפסים 4:3-6)

זוהי מנוחת השבת, מנוחת השכל. המנוחה ביום השביעי היא הוכחה שאתה בוטח בי לספק את כל צרכיך לששת הימים הבאים כפי עושרי וכבודי (הפיליפים 4:19). האם אתה ילד האור הבוטח באספקתי או ילד החושך ההולך בדרכו שלו? הדבר אומר ש״פריכם“ יגלה מי אתה (מתי 7:15-20).

כי דבר שדי חי ופועל, וחד מחרב פיפיות, וחודר עד להבדיל נפש ורוח, פרקים ומוח, ובוחן מחשבות וכוונות הלב. (העברים 4:12)