”להיכנע“ או ”להיכנס“

כמה פעמים אתה חושב ששמעתי את המילים הללו בזמן שילדיי בתפילה? ”אני נכנע!“ בדרך כלל, הצהרה מסוג זה מגיעה אחרי מאבק פנימי וסבל רב בלבבות אהוביי. אתה מגיע למקום שבו אתה מבין שכל מה שאולי חלמת עליו, קיווית לו, והשתוקקת אליו אולי אינו כרצוני, ועכשיו הגיע הזמן להרפות.

לימדתי אותך על דפוסיי כבר זמן רב, וזה ברגעים של ”הכנעה“ שיהיה עדיף לך לזכור את מה שלימדתי אותך. עצם תפילותיך מספרות לי אם למדת והסתגלת לדפוסיי, הדפוסים שאני מגלה לאלה ”המבקשים, מחפשים ודופקים.“ (לוקס 11:9) ותן לי להזכיר לך; הבנת דפוסים אלה מבטיחה את הצלחתך בניווט חיים המוכנעים לרצוני. חשוב עליהם כ״שרטוטים לחייך“.

ספר לי ילדי, מכל מה שלמדת ממני ועליי; האם באמת ”נכנע“ אתה עושה? או, האם בחירת מילותיך משקפת את בורותך לגבי טבעי האמיתי? האם אתה באמת נוטש את תקוותיך וחלומותיך בכניעה לרצוני? או ליתר דיוק, האם חלומותיך מתמלאים! האם אתה מבין עדיין?

כשתכיר אותי כפי שאני, כשתתחיל להיכנס לבגרות בי, במילים אחרות, כש״תוסיף להתקדם אל השלמות“ (העברים 5:12-6:3), מילותיך ישקפו הבנה כזו. אינך ”נכנע“ כשאתה מוסר את חייך לי, אלא ”נכנס“. אתה נכנס אל חייך שלי עבורך, החיים שנועדו להיות יותר ממה שיכולת לבקש או לדמיין (האפסים 3:20). ועבורכם ”ההוגים-יתר-על-המידה“, זו אינה סמנטיקה; זהו עניין של לב (שכל).

זה לא כאילו תוכניותיך, אלה שחלמת עליהן, קיווית להן והשתוקקת להן, יכולות להיות מושלמות יותר מתוכניותיי עבורך. מי אני לך? האם אני פחות ממה שקיווית לו? האם יש אחר שעליך לעקוב אחריו?

כשתכיר אותי, כשתראה אותי כפי שאני, לא משנה אילו החלטות תצטרך לקבל כדי להגיע לשם, תהיה נרגש להיכנס אל מה שיש לי עבורך. ולא משנה מה תמסור בגשמי, זה תמיד יהיה שווה את זה.

אז קדימה, ”הכנע“ ו״היכנס“!