בשתיקה

בשתיקה אתה מדבר. בלחישות, לא ברוח החזקה, לא ברעש האדמה, ולא באש, אלא בקול דממה דקה אתה מתחבר איתנו (מלכים א 19:12). אולי עם עוד ניסיון, אולי עם ידיעה למה להקשיב, הייתי שומע אותך.

ישבתי לבדי בשתיקה ימים ולילות רבים. הו, כמה שהתגעגעתי ללחישות בוראי; כל דבר יספיק. לחש לי אבא, אפילו רק את שמי; אני זקוק לעדותי שלי.

התשוקה בוערת בי לדעת את לחישותיך; אני לא יכול להתקיים בלי לשמוע אותן. ליבי מבטיח לי שאלמד את צליל קולך. אני משתוקק לדבר בשפת אהבתנו, מערכת היחסים שלנו, ומסענו יחד.

מיציתי כל מה שהעולם יכול להציע ושום דבר מכך לא מביא חיים; שום דבר לא יכול להשביע. אני יודע שיש רק מקור אמת אחד; "עוצמה שייכת לאביר." (תהלים 62:11)

אבי, אני מבין שאתה זה שאף מעצים אדם להתפלל. ואני יודע שדברך אומר שאני יכול לאהוב אותך רק כי אתה אהבת אותי תחילה (האיגרת הראשונה של יוחנן 4:19). אני משבח אותך על ניהול שיר האהבה שבליבי; והמוזיקה של נשמתי המתענגת כעת בך. רוחך המחזרת מסדרת הכול.

עכשיו, האם אוכל לבקש שתיקח אותי אף רחוק יותר? אני חכם דיי לדעת שאתה כבר מדבר ושעליי לשמוע. האם תלמד אותי משהו מיוחד, משהו אינטימי?

הנה תשוקתי, אבי: אנא תן לי אוזניים לשמוע ולעולם לא אחמיץ את קולך; תן לי שפת אהבה, מלאת חוכמה; ותן לי נחמה ברגע שאתה מדבר, ביטחון שזה אתה! אינני משתוקק לדבר אחר. קולך הוא כל מה שנותר, כל מה שנחוץ; לעולם אין מה להציע.

המשך לדבר אליי, אבא; לא אחדל להקשיב בשתיקה. אתה אומר, "הרפו ודעו כי אני שדי." (תהלים 46:10) יהוה, אני שקט.