אם משה יכול, אז מי עוד?

ויקציפו על מי מריבה [ריב, מחלוקת], וירע למשה בעבורם; כי המרו את רוחו, וידבר בשפתיו בפזיזות. (תהלים 106:32-33)

האם אתה מאמין שדבריך הנסתרים הם אישיים, מוסתרים מעין כל? כמה בקלות אתה שוכח את גזרותיי, את הדפוסים בהם אני פועל. האם לא שמעת; האם לא קראת? משה, כוהני, שליטי הנבחר, לא יכול היה לעבור אל הארץ שהובטחה לו (במדבר 20:7-13), ובסופו של דבר לך (האיגרת הראשונה אל הקורינתים 10:1-4).

עד כמה זה היה נוח עבור ילדיי להאשים את משה על שהכה את הסלע פעמיים, בזעמו האישי שלו, במקום לדבר אליו כמצוּוה. עד כמה יפה להטיל זאת כולו על כתפיו, מעשה חטא רגעי זה.

הקשב לי, ילדי; אתה זה שהכעיס את עבדי, אתה זה שמשך אותו אל קצה בשריותו, בדיוק כמו שאתה זה שהיכה את ישוע לעמוד!

הרהר בכך; האם היית חוטא משום שאדם חטא, או משום שהיית עושה את מה שאדם עשה? אני משתמש בכוונה ב"היית חוטא" במקום "אתה חוטא" בהנחה שאימצת את זהותך האמיתית במשיח.

שקט כעת, והקשב לי. אל תאמר בלבך, "לא הייתי שם; אפילו לא הייתי בחיים באותה עת." לא, לא היית, אך האם עליי לתבוע דין וחשבון על הדרכים הרבות בהן הכעסת אותי השנה בלבד; או השבוע הזה; או ביום הזה ממש?

עבור קשי העורף, תן לי לעזור לך. האם תלונתך אי פעם גרמה לאחר לאבד שלווה? האם אי-שביעות רצונך אי פעם הטרידה מישהו אחר? זו הסיבה שקראתי לך לשמוח לא משנה מה נסיבותיך. עליך לשמוח, לא רק כדי להישאר נשמע למען שלוותך האישית, אלא גם למען אחרים. אני מחזיק אותך אחראי על שמחת ושלוות אחרים.

עדיין מתנגד? חופשי נתן בני, ובכל זאת אתה עוצר, לא מוכן למות לתשוקותיך האישיות שלך. "אילו תשוקות," אתה שואל? לציין אחת צריכה להספיק. התשוקה פשוט לא לציית לי ולעשות את כל אשר אני אומר. אולי אתה זוכר כיצד כינה תדיר את עמי "קשי עורף!" אני עדיין עושה כך.

כל הבריאה ממתינה בכיליון עיניים לעם החי את מה שהוא מטיף (האיגרת אל הרומים 8:19). אתה מתפאר בעוצמתי ובכבודי. ובכל זאת, התפארותך היא רק "צורה" של צדקה כי התנהגותך היא כאילו אני חסר עוצמה (האיגרת השנייה אל טימותיאוס 3:5). אני ממתין לגלות את אלה הבוטחים בכל מילה שלי, ולכן, מוצאים את מלוא החיים. אלה המדבקים הם ההתגלמות המילולית של מה שדברי מכנה "בני יהוה," והם ישנו אנשים בעצם נוכחותם (שוב האיגרת אל הרומים 8:19). זוהי עוצמה מדבקת שתמשוך אנשים אליך, ממש כמו בני.

קח אחריות על שלוותך ושמחתך שלך, ובכך, הפוך לאחראי על שמחת ושלוות אחרים. לעולם לא תדע ממי אתה מונע את ארץ ההבטחה; לעולם לא תדע את מי אתה עשוי לברך.