הרחום

אך הוא רחום היה; הוא סלח לעוונותיהם ולא השחית אותם. פעם אחר פעם ריסן את אפו ולא העיר את כל חמתו. הוא זכר כי בשר הם, רוח הולכת ולא תשוב. (תהלים 78:38)

מאהבתי אליך אני מתאבל עליך. הן, כעסך נובע מתאווה אנוכית, ואילו כעסי עולה מתוך רצון בטובתך. האם לא אמרתי שכל אשר עשיתי טוב? (בראשית 1:31; האיגרת אל הרומים 8:28)

בכל פעם שאתה נוטש את גן אהבתי, ברירתי היחידה היא להביט, בעוד ילדיי הולכים אל תוך הכאב. אפי בוער כאשר אתה נוטש את כל הברכות שהכנתי לך. האם אני מגדל ילדים מקוללים?

הו כמה עליך לכסוף להכיר אותי טוב יותר. דרכיי, בניגוד לשלך, מכוונות תמיד לטוב. כמה פעמים היית צופה בילדה קטנה חובטת את ראשה בקיר, אחרי שהסברת לה שזה רק יכאיב לה?

מה מטריד אותך ביותר בתרחיש כזה? כמובן, זהו הכאב שאתה רואה את הילדה הקטנה גורמת לעצמה. לאחר זמן־מה, זה גורם לך לעצור אותה בניגוד לרצונה. כן ילדי, זה מה שמכביד עליי בנוגע לילדיי. הרצון המתמיד להוסיף כאב לחיים שהכנתי עבורך. כן, עכשיו אתה רואה.

ציות אליי הוא חובה, אך ורק כדי שאוכל לברך אותך יותר. אני אבא אבינו, ואני יודע טוב ממך.

וכך אנו מתחילים את מסענו יחד.