מאחורי הפרגוד

הדפוסים או השרטוטים הכתובים כולם נסתרים מהתמים, מהגאה ומהעצלן הרוחני. אם הגעת עד הלום איתנו בזמננו יחד, אז ודאי הוכחת שאתה בעל עוז רוחני.

דפוס מקיף אחד שהראינו שוב ושוב הוא שנדרשת מחויבות רבה להביא את "עצמך" למות. אחר הוא שנדרש זמן להבין שאין כוח מלבד כוחו של יהוה, וחשוב לא פחות, שמרד פנימך, או "כוח עצמי," תמיד יתנגד פן ירסק אותו. הכתוב שעולה בי המדבר על כך הוא מיוחנן 12:24-25: אם גרגר חיטה לא ייפול לאדמה וימות, הוא נשאר לבדו. אך אם ימות, הוא ישא פרי רב. האוהב את נפשו יאבדנה; והשונא את נפשו בעולם הזה, ישמרנה לחיי עולם.

אתה הגרגר אהובי. אך המשמעותי אף יותר הוא שאתה לומד לקבל שאתה הגרגר. לכן אנחנו כאן יחד. אנו אלה שניתנה להם הרשות להיכנס מאחורי הפרגוד. נמצאנו ראויים, לא מכוחנו שלנו כמובן, כי אם משום שקיבלנו את הדרישות המעניקות רשות זו.

"הרשות?" מילה זו אמורה להיות כמו חבר ותיק עד כה: "לא עוד אני חי, כי אם המשיח החי בי." (הגלטים 2:20)

רבים קרואים, אך מעטים נבחרים. (מתי 22:14) מעטים מבינים; ואולם, ההמונים טוענים שהם "שלו," בעוד שלמעשה הם רק עוקבים אחר אליל של דמיונם ההבלי שלהם.

"לא כל האומר לי, 'אדוני, אדוני,' ייכנס למלכות השמיים, כי אם העושה את רצון אבי שבשמיים. רבים יאמרו לי ביום ההוא, 'אדון [בעל], אדון [בעל], האם לא נבאנו בשמך, גירשנו שדים בשמך, ועשינו נפלאות רבות בשמך?' ואז אכריז להם, 'מעולם לא הכרתי אתכם; סורו ממני, פועלי אי־החוק!' (מתי 7:21-23)

המרוסקים, הגרגרים הנטועים באדמה פורייה, נפתחו וישאו פרי רב (מתי 13:8). הם שקטים יותר מאחרים, מהירים יותר להקשיב, ונוטים יותר להושיט יד. תכונות אלה משקפות את חיי הכבוד של ישוע המשיח בתוכם. הכול מאיר רעיון אחד גדול; זהו הדפוס המובחר של להיות מרוסק, להיצלב עם המשיח, ולהפוך לבלתי־נפגע (תהלים 119:165). הגרגרים ה"נמצאים ראויים" אומרים מהר, "אלמלא נצלבתי עם המשיח (הגלטים 2:20), הייתי נהרס לנצח על ידי 'עצמי'."

אחרים מרשים ריסוק מסוים בלבד עד שהם נסוגים. הם מסרבים לחבק, "המוות הוא רווח." (פיליפים 1:21) אנו יודעים את המחיר, ואנו מבינים שרבים יתקררו (מתי 24:12). אך, עלינו גם להודות שהיינו עושים כמותם, אלמלא עשה בנו יהוה את מה שלעולם לא היינו רוצים בו. "אלמלא חסדך, גם אני הייתי נסוג."

כשאנו מחבקים זאת אנו הופכים לבלתי־נפגעים. אנו חווים שמחה על־טבעית כשאנו מבינים, "זה היה יכול להיות אני." זוהי לידתך מחדש האמיתית, תחיית שכלך.

כה מעטים היו מאחורי הפרגוד אהובי. זכור, הדרך צרה (מתי 7:14)! עם כל מחשבה הנכנסת למודעותך, זכור זאת!