מוכנע

כי הבריאה הוכנעה להבל, לא מבחירה, כי אם בגלל זה שהכניע אותה, בציפייה, שהבריאה עצמה גם היא תשוחרר מעבדות ההשחתה אל חירות הכבוד של בני האביר. (הרומים 8:20-21)

האם הבריאה הוכנעה להבל בלעדיך? האם אינך אחראי? להפך, זה היה בגללך. אף שאתה כבול להבלך, אין לך תירוץ. נפילתך גרמה לנפילת כל הדברים. ומשום כך, "כל הבריאה מייחלת מייחלת לגילוי בני האביר." (הרומים 8:19)

בלעדי בני, אתה כבול לבחירותיך שלך. במילים אחרות, אתה כבול לעשות בחירות מסוימות, לא חופשי לבחור כל בחירה. בני, אם כן, בא כמתנה שעוצרת אותך מלנסות לבחור. בהיותכם בניי ובנותיי, חירותכם נובעת מהיעדר בחירות. חירות אמיתית פירושה שאין לך ברירה אלא לציית לי. מושג זה אמור לחדור ולהשפיל כל אחד מכם בעודכם כורעים לפניי, אביכם שדי.

כשאני מביא כאב, סבל ואובדן, זה כדי לשחרר את עמי. לכן, שמח, לא משנה נסיבותיך. כמו בשרך, בחירותיך בלעדיי ירקבו עם הזמן. מה שנראה לך כה נפלא כעת רק מוביל למוות.

כשאמרתי לך שבני הוא דוגמתך, האם לא הבנת שמשמעות הדבר היא ש"אתה" חייב להיות מוסר? כמה ממך חייב להיות מוסר כדי שבני ייווצר בך? (הגלטים 4:19) כמה ממך חייב לקטון, כדי שהוא יגדל? (יוחנן 3:30) הסבל שאני מביא נשאר רק עד שהענף נושא פרי. כי אם ראשית הביכורים קדושה, גם העיסה קדושה; ואם השורש קדוש, כן גם הענפים. (הרומים 11:16)

לא היית בוחר באופן טבעי בדרך המובילה לצדקה. אך, אני אשלים את מלאכתי בך, עם שיתוף פעולתך או בלעדיו (הפיליפים 1:6). כלה מושלמת הוא מה שהבטחתי לבני וכלה מושלמת תהיה לו.

דרכיי ומחשבותיי נעלות משלך (ישעיהו 55:9), ובכל זאת אתה מתנהג כאילו עליך להבין כל מה שאני עושה בך. כן, אני שדי וכל הדברים הטובים באים ממני. האם יהיה כה קשה לך להבין שאפילו החלקים שמתסכלים אותך הם חלק מושלם מתוכניתי לחייך? היינו כאן בעבר אהובי, ונחזור שוב עד שכבוד בני יושלם בך.

אמרתי לך את האמת; אני מצפה לשמחה בעוד הסבל מתחיל. אמונה היא מה שמשמח אותי ואמונה היא מה שנדרש כדי להקריב את שכלך (רגשותיך האישיים), אפילו במהלך מאבקיך. קורבנך מדבר באופן כזה; "סבלי הוא באחריותי, כי אני סובל אך ורק מתשוקה עצמית. אני חייב ליהוה הכול. הוא ראוי לתהילתו ותהיה לו, לא משנה מצבי."

שוב, אהובי, בלי אמונה, לא תוכל לשמח אותי (העברים 11:6).