גם אם הכול נכשל

כי תאנה לא תפרח ואין יבול בגפנים, כיחש מעשה זית ושדמות לא עשו אוכל, גזר ממכלה צאן ואין בקר ברפתים, ואני ביהוה אעלוזה, אגילה באלוהי ישעי. יהוה שדי חילי, וישם רגליי כאילות, ועל במותיי ידריכני. (חבקוק 3:17-19)

זבח תהילה הוא מה שאתה מבקש, הו יהוה. זה המפתח למלכות, המלכות האמיתית היחידה. זו המלכות היחידה שבה שוכנת אהבת יהוה.

אולי אם נעצור לחשוב על כך, אם נרצה באמת לחשוף את הדפוס, נהרהר שהצורך בכל סיפוק חיצוני חייב להסתיים כדי שפרי פנימי זה יפרח. האם אין זה הגיוני שאתה זוכה ליותר כבוד בגאולה מאשר בשפע ארצי? הלוואי שנלמד לחבק את דרכיך, ושדרך חשיבתנו תשתנה לדרך חשיבתך. כמה מתוק יותר ללכת בדרכיך כאשר אנו מחבקים את דפוסיך.

נסה את אלה למידה: 1. "אבי, אם רצונך הוא, הסר את הכוס הזו ממני [ישוע]; אך לא רצוני כי אם רצונך ייעשה." (לוקס 22:42) 2. "עליו לגדול, ועליי לקטון." (יוחנן 3:30) 3. "תורתי אינה שלי [ישוע], כי אם של שולחי." (יוחנן 7:16) 4. "כי לא מעצמי דיברתי [ישוע]; אלא האב ששלח אותי הוא שציווה עליי מה לומר ומה לדבר." (יוחנן 12:49)

לעיתים קרובות כל כך אנו תופסים את דפוסיך כהפוכים ממה שאתה מתכוון. מה אתה מתכוון? 1. כשאנו חשים כאב, אתה שמח בעודך עד לצמיחתנו. 2. כשאיננו יכולים לראות את הסוף, אתה עומד שם וממתין לנו. 3. כשאיננו יכולים להתגבר, אתה שמח בניצחון שתכננת מלכתחילה.

הלוואי שבאמת נתפוס את כל הדברים כטובים. הבה נאמין, כמו שאול (פאולוס), שאתה, אבא, לעולם לא תעזוב את ילדיך.

כי משוכנע אני שלא מוות ולא חיים, ולא מלאכים [הנקראים בטעות "מלאכים"] ולא שררות ולא כוחות, לא ההווה ולא העתיד, לא רום ולא עומק, ולא כל בריאה אחרת, יוכלו להפריד אותנו מאהבת האביר אשר בישוע המשיח אדוננו. (הרומים 8:38-39)

"תן לנו חוכמה לראות כפי שאתה רואה. הרחב את גבולנו, לא של אדמה, כי אם של שכלנו, כדי שנחוש עד כמה קל העול ועד כמה קל המשא, כי אתה חלקנו. קח אותנו מעבר, אבי, אל המקום שבו רק איש הרוח שוכן; קח אותנו אל תודעה חדשה, אל יום חדש. השתל בנו את מה שחבקוק זכה בו, המתנה הנוכחת תמיד בחייו, זבח התהילה. גם כאשר הכול נראה אבוד... 'ואני ביהוה אעלוזה, אגילה באלוהי ישעי.' אנא, יהוה, הבא אותנו אל אותו מקום."