הקרב נוצח

יהוה, אין כמוך לעזור לחסרי אונים כנגד האדירים. עזור לנו, יהוה אלוהינו, כי עליך אנו נשענים, ובשמך באנו כנגד ההמון הרב הזה. יהוה, אתה אלוהינו; אל תיתן לבשר ודם לגבור עליך! (דברי הימים ב 14:11)

כיצד ייתכן שלא נחגוג ניצחון, אפילו עכשיו? ובתהליך, כיצד תוכל לראות בכל הפסד טעות? ריבונותו של בוראנו מחייבת שכל הקרבות שלו. אנו מכריזים, "ליהוה המלחמה." (שמואל א 17:47)

אנו קוראים לו מלך היקום; ואנו מייחסים לו את תוארו הראוי כ"אהיה," ובכל זאת עדיין יש בנו פחד. אנו מפקפקים בעודנו תוהים מה עוד ייקח. לעיתים קרובות אנו חושבים על איוב כעל האמיץ, שוכחים את החלק המכריע ביותר בסיפורו; הוא התחרט והילל את יהוה לאחר אובדנו (איוב 42:5-6). הוא הכריז, "יהוה נתן ויהוה לקח." (איוב 1:21)

הכתובים מלמדים אותנו שמה שאנו מאבדים נועד להיאבד ומה שאנו זוכים בו מבורך רק אם הוא בא בהתאם לרצון בוראנו. אם אנו בוטחים בו לקרב, אז עלינו לקבל שההפסד יקר ומושלם כמו הרווח.

הזמירה כרוכה לעיתים קרובות ברדיפה. אך אף על פי כן, הקרבות שאנו מתמודדים איתם באמת אינם שלנו להילחם בהם. אם זה נכון, וכך הוא, אז שום אויב לא יוכל לגבור עלינו.

הזמירה שאנו חווים כתוצאה מהרדיפה נועדה למעשה להשתיק את הקרב הפנימי שאנו נלחמים בו כנגד יהוה. נכון, רוב כאבנו (מאבק השכל) נובע מהמאבק שלנו כנגד בוראנו, לא כנגד אויבינו המדומים.

עם הבנה חדשה זו, הבה נסתפק בכך שהוא לוקח את מה שהוא לוקח ונותן את מה שהוא נותן. שיהיה לך לב (שכל) אסיר תודה לא משנה המצב. הוא יודע הכי טוב מה עודף ומה לא. אם אנו הולכים לבטוח בו, עלינו ללכת עד הסוף. פחות מכך היא רק אמונה פושרת, ומעוררת זאת בחילה בבוראנו. (ההתגלות ליוחנן 3:16)