דוקטרינה רעה; שכל רע!

הכול משנה; שום דבר אינו חסר משמעות. אפילו הדברים שאתה עשוי לחשוב שהם חסרי משמעות יש להם מטרה. עם זאת, מטרת כל הדברים חייבת להיחשף על ידי רוחו (רוח־נשימה־שכל).

מסיבה זו אתה מצווה: "שים לב לעצמך ולתורתך, התמד בהם, כי בעשותך כן תושיע גם את עצמך וגם את שומעיך." (טימותיאוס א 4:16)

ובכן מהי הדוקטרינה שלך על "להיוושע?" מה בחייך ובתורתך עליך לשים לב אליו? מהי הישועה? הישועה היא שכל נושע לקדושה מוחלטת, המתבצע בעולם הזמני, שלא להיות, אך לעיתים קרובות מתבלבל עם הגאולה (המתנה החינמית שאינך עושה דבר כדי להשיגה).

אם חייך ותורתך טהורים, אז מחשבותיך יגידו לך שהישועה עדיין לא הושגה, ולכן היא חייבת "להתבצע [להיות מיושמת בכל מחשבה] ביראה ורעדה." (פיליפים 2:12) דוקטרינה רעה תגרום לך לומר דברים כמו, "נושעתי ביום…," ותשכנע את עצמך שכך הוא.

נושע משמעו שהשגת מחשבה אחת עם יהוה, בנו, והרוח. אם אתה טוען שאתה "נושע," אז אתה טוען שאתה הולך עם שכל שדי. כן, שכל מושלם מצווה, ולכן מובטח וזמין לבנים ולבנות של יהוה, כפי שנאמר, "היו מושלמים [בעלי שכל קדוש] כפי שאני מושלם!" (מתי 5:48)

משמעות הדבר היא שלא תהיה עוד מודעות לחטא (העברים 9:14); זה אומר שלא תהיה עוד יכולת לציית במודע ל"עצמי" הישן, ובד בבד להכיר במלואה בעובדה שהעצמי הישן שלט פעם בכל מחשבה.

הבשלים אינם מתקשים להודות שהם עדיין אינם נושעים, אלא נגאלו כדי להיוושע. וכך יוצא שהבלתי בשלים יטענו ש"הישועה" הושלמה בהם, גם כאשר שכלם, ולכן מעשיהם, עדיין שקועים בגשמיות.

אל ייאמר עליך אהובי; שאתה ממשיך בחטא (מחשבות לא מושלמות) ובכל זאת טוען שאתה נושע. "והמחכה עד עת קץ הוא יוושע." (מתי 24:13)