תכונות האהבה (15)

"אהבה סובלת הכול!" (הראשונה אל הקורינתים 13:7) אהבה סובלת הכול, ולכן, יהוה סובל הכול!

לשכון או להישאר, זו התמונה שהסבלנות מציירת באמנות המילים. זהו הגילום של, "לא ארפך ולא אעזבך." (דברים 4:31) מכיוון שהחלטתו של יהוה לאהוב את מי שאינו ראוי לאהבה היא ברית חד־צדדית (יהוה לבדו נודר בה), הרי שההחלטה להישאר עמך בזמן הפשטתך את ה"עצמי" נועדה להיות נחמה בממדים שמימיים.

לאלה המקבלים את ההחלטה המודעת לבוא תחת מצוות הראשונה אל הקורינתים 6:19 ש"חייך אינם שלך", עבודת הקידוש עוקרת אז את השכבות העמוקות ביותר של האני. תהום אל תהום קוראת לקול צינוריך; כל משבריך וגליך עלי עברו. (תהלים 42:7)

בתוך שטיפה עמוקה זו, מגיעה תחילה טינה כלפי יהוה, ולאחר מכן, ככל שהטיהור נמשך, סלידה עמוקה מכל מה שעמדת בעדו פעם. אתה מתחיל לתעב את גשמיותך שלך ומופתע עד כמה שחיתות רבה אכן קיימת בתוכך. מ"מדוע אינך עוזר לי," ועד "אינני יכול להאמין שאפילו אהבת אותי ובחרת להושיע אותי."

זו הוכחה למסירת השכל הגשמי, ולהיכנעות להעברת שכלו המושלם המושתל בך. אהבתו סובלת את כל התנגדותך לאהבה, עד שתקבל את אהבתו, ואז תהפוך לאהבה. זו ישועתך, שכל מושלם של אהבה.

אני נותן לכם מצווה חדשה: שתאהבו זה את זה. כשם שאהבתי אתכם, כך גם אתם תאהבו זה את זה. בזאת ידעו כולם [בני האדם] כי תלמידיי אתם, אם אהבה תהיה ביניכם [אם תמשיכו להראות אהבה זה לזה]. (יוחנן 13:34-35)