תכונות האהבה (14)

"אהבה מקווה לכל!" (הראשונה אל הקורינתים 13:7) אהבה מקווה לכל, ולכן, יהוה מקווה לכל!

אהבה מקווה לכל מה ש"טוב", כמובן! ובאנו להבין את כוונתו במה שטוב באמצעות שפתו האנושית, העברית. טוב: מה שמוסרי, פוליטי, מדעי, כלכלי, ורוחני, מנקודת מבטה של המלכות. אין טוב זולת אחד, האביר. (לוקס 18:19) כן, דברי מלכות השמיים (הכרה מרוממת) הם טובים; רק הוא טוב!

ואם תקוותנו בו בלבד (תהלים 62:5), אזי כל תקוותינו נמצאות במהותו של יהוה, המתגלמת בבנו, ומתבטאת דרך רוחו (רוח־נשימה־שכל).

מכיוון שהאהבה תמיד מבטאת את עצמה כמתנה לזולת, חיוני להביא בחשבון שהזולת גדול מה"עצמי". המוקד הראשי הופך אז להעלאת הרף של חיי (שכלי) הסובבים אותנו. אם נעשית שלם באהבה, התוצאה הסופית היא חיים שקיימים רק כדי לתת, ולא לקחת. זוהי האהבה הזועקת, "סלח להם," אף בעודם מענים אותך.

מכיוון שהאהבה השלימה את עצמה בך, "לא יחסר לי" (תהלים 23:1) הופך לאמת האחת שבתוכך. אתה מלא; כוסך עולה על גדותיה בנוכחותו; ואינך זקוק לדבר אחר, או לשום דבר אחר. תקוותך בו בלבד!

שכל המשיח הוא מה שתקוות האהבה תביא. זוהי תקוות שכל מושלם, שכל החושב רק כפי שיהוה חושב. האין זה נשגב; עצם המחשבה על כך?

אני נותן לכם מצווה חדשה: שתאהבו זה את זה. כשם שאהבתי אתכם, כך גם אתם תאהבו זה את זה. בזאת ידעו כולם [בני האדם] כי תלמידיי אתם, אם אהבה תהיה ביניכם [אם תמשיכו להראות אהבה זה לזה]. (יוחנן 13:34-35)