תכונות האהבה (2)

"האהבה טובת לב!" (הראשונה אל הקורינתים 13:4) האהבה טובת לב, ולכן, יהוה טוב לב!

טוב; זוהי הגדרתה של טוּב הלב. ומן ה"טוב" אנו לומדים את המילה "שלמות!" תכונה שנייה זו של האהבה מבטאת את שלמותה חסרת הסוף של האהבה. בסופו של דבר, בתכונה שש עשרה, נגיע להבנה ברורה לחלוטין של כל תכונה של האהבה, אך בתכונה הזו, אנו מתבוננים בטוּב לבה של האהבה.

טוּב הלב הוא חלק מיסוד האהבה. הוא פועל כעמוד לצד חמש עשרה התכונות האחרות. דמיינו זאת, כפי שפטרוס מתאר את יחסו לאהבה בהאיגרת השנייה של פטרוס 1:5-7: אך גם מסיבה זו עצמה, בהשקיעכם כל שקידה, הוסיפו לאמונתכם יושר, ליושר דעת, לדעת ריסון עצמי, לריסון עצמי סבלנות, לסבלנות יראה, ליראה אהבת אחים, ולאהבת אחים אהבה.

זה משאיר אותנו עם תבנית בלתי מושחתת נוספת. כל מה שמנסה לבטא את עצמו כאהבה, ובכל זאת אינו טוב לב, הוא מתחזה!

הריפוי מכישלונותינו עקב ביטויי ה"עצמי" שלנו של אהבה מגיע דרך תשובה. על פעולה ללא טוּב לב, התפלל כך: "אבי, סלח לי על שהייתי חסר טוּב לב ובכל זאת טענתי לאהוב. האהבה בשלמותה היא זו המגדירה אותך; ושימושי השגוי גרם רק לכאב ולבלבול."

הדרך הצרה הזו של תשובה תשחרר אז את קול יהוה בפנים. הקול הדק והשקט מהדהד, "האם אוכל ללמד אותך כיצד לאהוב באמת? האם אוכל ללמד אותך כיצד להיות כמוני, כבני וכרוחי?"

הקשב היטב, אהובי, אם אתה טוען שוב ושוב שאתה אוהב, ובכל זאת נותר חסר טוּב לב אפילו לרגע אחד, נכשלת באהבה. היה מודע, האהבה אינה מקבלת תחליפים, ואין דבר כזה אהבה אנושית!

מצווה חדשה אני נותן לכם: שתאהבו איש את רעהו. כשם שאהבתי אתכם, כן גם אתם תאהבו איש את רעהו. בכך יידעו כל [בני האדם] כי תלמידיי אתם, אם תאהבו איש את רעהו [אם תמשיכו להראות אהבה ביניכם]. (יוחנן 13:34-35)