תכונות האהבה (1)

"האהבה סבלנית!" (הראשונה אל הקורינתים 13:4) האהבה סבלנית, ולכן, יהוה סבלני!

בהבנתה הטהורה ביותר, מנקודת מבטה העברית, סבלנות פירושה לדחות, למשוך הלאה. וכך אנו מסיקים שהאהבה — ממתינה! ההמתנה הזו אינה רק כדי לעכב ייסורים שאולי מגיעים, אלא גם דוחה ברכה שיש לה זמן ומקום מושלמים משלה.

לאהבה יש בסך הכול שש עשרה תכונות, המרכיבות את מבנה השלם שלה. ובהבנה עברית, שש עשרה הן שבע (16=1+6=7) ושבע היא "שלמות". כך אנו למדים ששש עשרה התכונות של האהבה חושפות את סיפורה המלא של האהבה, את שלמותה. בעודנו מבקשים לשכלל את האהבה הזו בתוכנו, עלינו להניח יסוד שאינו ניתן להשחתה, והוא, אם ניכשל באחת מבין שש עשרה התכונות לא הצלחנו באהבה. ההצלחה עצמה היא מתנת הרוח המונחת בתוכנו.

אך מה היה ה"עצמי" עושה כדי להחריב אובייקט יופי ומסתורין שכזה? הוא היה הופך את האהבה ל"נפוצה" בכך שהיה זורק בקלות כה רבה מילים כמו, "אני אוהב אותך", בקלות כזו, קלות ולבסוף בוז. זה מזכיר לי את דברי שאול לטימותיאוס, "אך אין להם הבנה לא במילים ובמונחים שהם משתמשים בהם ולא בנושאים שעליהם הם מכריזים [הצהרות] דוגמטיות." (טימותיאוס א 1:7)

החכם, לעומת זאת, יודע דברים כאלה ואומר, "אף שיהוה הוא אהבה, ואהבתו הונחה בי, כמתנה עבורי להציע לאחרים, אני עדיין מודע מאוד לאני האישי שלי המבקש לדלל את מושג האהבה המושלמת הזה." המחשבה הענווה אינה נכשלת באף אחת משש עשרה התכונות.

וכך היום, אנו קובעים את הסטנדרט שהאהבה סבלנית. היא מאפשרת לדברים לקרות, ולעיתים קרובות "מכסה על ריבוי חטאים" (משלי 10:12) כדי להביא לטובה הגדולה יותר. היא בוטחת ביהוה כשהוא אומר, "איש לא יימלט מלעשות ממני צחוק; אני רואה הכול!"

מצווה חדשה אני נותן לכם: שתאהבו איש את רעהו. כשם שאהבתי אתכם, כן גם אתם תאהבו איש את רעהו. בכך יידעו כל [בני האדם] כי תלמידיי אתם, אם תאהבו איש את רעהו [אם תמשיכו להראות אהבה ביניכם]. (יוחנן 13:34-35)