הראשי ב׳

"אוי לי, אדם אומלל שכמוני! מי יצילני מגוף המוות הזה?" (האיגרת אל הרומים 7:24)

הסברו הנוסף של שאול לסיבותיו להתוודות כ"ראשי החוטאים" נחרט בתודעה עם פרספקטיבה נכונה על כלל פרק שבע באיגרת אל הרומים. ברגע שהאור המסנוור מביא הארה, כל תבנית מחשבה כוזבת נלעגת לאור אותו אור. אף שחלק מהחשכה עשוי לקחת שנים עד שתיחשף, כך לא היה עם שאול ואחרים; האחרים הם אלה הנכנעים ומוסרים עצמם לאמת שחוסר כשירותם המרושע, ללא ישוע המשיח, יהיה תמיד מלוא מהותם.

בתוך כל תפיסתך ותשוקותיך הבשריות, מלחמה מתנהלת כעת, שנדונה לעיתים קרובות. ובכל זאת, התרופה המביאה כוח נעדרת בבירור ולעיתים רחוקות מובנת בדיונים הללו. אנשים שוכחים.

איכשהו, תרבותם של המכריזים על עצמם כנוצרים הגיעה לאמונה כוזבת זו, אך מאוחדת, שלאורך המסע שהם מכנים "אמונה", הם עצמם נעשו "טובים" מספיק. כאילו עם הזמן רשעותם האישית, המוזנת על ידי האני הנוכח תמיד, הפכה פתאום לאני קדוש. כך זה לא, אהובי, לא כך כלל!

כוח מגיע לאלה המכירים ללא הרף בתוכם כי השתלטות מלאה על הרוח, הנפש והגוף (הראשונה אל התסלוניקים 5:23) הכרחית בהחלט אם ברצונם הזדמנות אמיתית להפעיל את הכוח שהובטח להם (האיגרת אל האפסים 1:19-20). במילים אחרות, הם הולכים אחר רוח יהוה, דרך המשיח בהם, מתוך הכרה מוחלטת שאף שמץ מרצונם האישי אינו יכול להתקיים אם הם עתידים לבטא את מה שהוצע דרך ישוע.

"תודה לאביר [נותן המחשבה המושלמת], אני [הישות הגאולה] מוצא הצלה [היכולת לזנוח את רצון העצמי] דרך ישוע המשיח [מושיע המחשבה] אדוננו [ראשות בתודעה]! אם כן, עם אותה מחשבה [גאולה, ובכל זאת בלתי גמורה], אני עצמי [החלק הגאול] עבד לתורת אל שדי [תבניות מחשבה מושלמות], אך עם הבשר [האני העצמאי עדיין נוכח, הטבע החוטא] אני עבד לחוק החטא [סיפוק עצמי]." (האיגרת אל הרומים 7:24)

המוות מביא חיים! האם זה לא בדיוק מה שישוע הוכיח לנו?