הראשי

"זהו מאמר נאמן, הראוי לכל קבלה: ישוע המשיח בא לעולם להושיע חוטאים, שביניהם אני הראשי." (טימותיאוס א 1:15)

לפני דמשק (מעשי השליחים 9:3), שאול שנא את ישוע ואת כל מה שהוא ייצג. רק כאשר אור מסנוור (חודר מחשבה) (הארה שמימית) פגע בו, שאול בא להבין את ישוע כמשיחו שלו.

עם יישום נכון של ציר הזמן, עלינו לשים לב היטב לתזמון של דברי שאול לעיל; "שביניהם אני הראשי." האם שאול מכנה את עצמו ראשי החוטאים לאחר גאולתו? מה קורה כאן? אלה המקודשים במשיח ישוע נקראים קדושים (הראשונה אל הקורינתים 1:2), ובכל זאת שאול מזהה את עצמו כחוטא? בדיוק! שאול למעשה מזהה את טבע בשרו (הטבע החוטא; האיגרת אל הגלטים 5:16-21).

שאול הבין את הישועה באופן שונה מאוד מכפי שהיא מוצגת בכנסייה של היום. הוא היה ממשיך אל עבר מטרת הישועה, הקריאה מלמעלה, (מחשבה רוחנית מחודשת לחלוטין; האיגרת אל הפיליפים 3:14), ובכך לעולם לא היה טוען שהוא "טוב", שכן האמין בדבריו של ישוע עצמו שאף הוא, המשיח, לא היה טוב, נותן את כל התהילה ליהוה בלבד (לוקס 18:19).

"למען יראה ישוע המשיח בי תחילה את כל אורך רוחו, כדוגמה לאלה העתידים להאמין בו [יהוה] לחיי עולם." (טימותיאוס א 1:16) שאול בא להבין שהוא יהיה דוגמה לדורות רבים עתידיים של נבחרים. דוגמה, שאם תובן נכון, תשאיר אותך תמיד מסוגל ומוכן לומר, "אני, בטבעי החוטא, ראשי החוטאים." וזאת תבין גם לאחר וידויך האישי כי "ישוע הוא משיחי!" מדוע? כי רק ישוע "בך" הוא תמיד תקוות תפארתך (האיגרת אל הקולוסים 1:27).

לעולם לא היה שאול מהרהר בשום תהילה המגיעה למאמציו שלו, לטוּבוֹ שלו, שכן דרכו דיברה הרוח; "אין צדיק, אף לא אחד." (האיגרת אל הרומים 3:10) צדקתו של שאול נמצאה רק באביר דרך המשיח (האיגרת אל הפיליפים 3:9). אף לאחר שאור ישוע האיר עליו, הוא היה מודה, "הטוב ביותר שלי בכוחי שלי הוא חטא, ותו לא."

זוהי חיי ה"עצמי" המונחים על ידי האני שישוע טען שעליך לאבד. ככל שתמשיך לדחות כל רעיון על טוּבך שלך, אור ישוע, המצווה על ידי יהוה עצמו, יתחיל בהשתלטות.

זוהי תפילת מופת, שיכולה להיאמר בפי הקדושים המוכנעים אשר, מתוך אהבה, נאלצו לראות את האמת הזאת; "אל תיתן לי להיות אני עוד, אבי. אל תיתן לי לחשוב בעצמי. תן רק לרוחך, דרך חיי בנך בי, לקבל כל החלטה. אנא אבי, אל תיתן לרצוני שלי להצליח."