ענווה בטוחה

ענווה, כן. ענווה כוזבת, לא! מי אמר לך שענוותנות פירושה חולשה? התנצלות על דברים שלא עשית, או האמונה שכולם חייבים לחבב אותך. מי אמר לך שענווה פירושה לחיות בתנאים ירודים, פיזית, רוחנית או רגשית? ענוותנות אינה חוסר כוח, אלא למעשה כוח מוחלט בשליטה; ענווה בטוחה!

היה מי שחי פעם כאדם שהפגין כוח מוחלט בשליטה. התעללות? מי אמר לך שמצופה ממך לקבל התעללות כסימן לאהבתך ליהוה? "אך ישוע אמר תן את גלימתך וכתונתך. הוא גם נתן להם לירוק עליו ואף סלח להם," אתה אומר.

כן, זה נכון, והוא גם "נעלם מתוכם" מספר פעמים כשניסו להרגו (לוקס 4:30; יוחנן 8:59). הוא "ידע את עיתו"; היה לו כוח מוחלט בשליטה.

קנה חוכמה! קנה בינה! כל מה שנעשה בלב (שכל) הנכנע לאב הוא עוצמתי ונכון. מצא היכן ישוע מתנצל, מלבד עבורך, באומרו, "סלח להם אבי…" חוסר חטאו הפך את ההתנצלות ללא נחוצה. מי מתנצל על קדושה? זו הנקודה! רבים טענו שנפגעו, הוטרדו ונפגעו על ידי ישוע, אך הוא ידע טוב יותר. היה לו כוח מוחלט בשליטה.

ענווה כוזבת נובעת מחוסר ביטחון, וחוסר ביטחון מדחייה. וכך זה נמשך.

ישוע, בהתייחס להיהרגו על העץ, התעלם מהבושה, "למען השמחה שהונחה לפניו" (האיגרת אל העברים 12:2). קשרו עם האב אפשר לו לזכור תמידית את עיקר כל מה שהתבקש לעשות, וכל מה שעמד בדרכו. רצון יהוה היה שישוע ימות בעד חטאי רבים. זה מסב ליהוה עונג רב להציע את המוות הזה לך ולי (האיגרת אל העברים 2:10). ישוע ידע את לב אביו, כי גם לו זה הסב עונג להיות קרבננו.

הוא גם ידע ששירות האב ביכולת שכזו, בציות גלוי, ביסס אותו כסמכות אף מעל אלה שקראו לעצמם אויביו. במציאות, הוא הוצב במעמד כה בולט עד שלא היו לו אויבים. כל מי או מה שיבוא נגדו יכול לעשות זאת רק ברשותו. הייתה לו היכולת לקרוא ללגיונות מלאכים בכל עת, ובכל זאת לא עשה זאת מעולם (מתי 26:53). היה לו כוח מוחלט בשליטה.

הוא ידע את השרים שהוא התמודד עמם והוא ידע שהאדם נחות מכל מה שהאב יכול לבצע בשמו. לא היה לו ספק. הוא סלח לרוצחיו, לך ולי, בלב שלם. הוא עשה זאת בשכל צלול. הוא בחר בכך בלי טינה. היה לו כוח מוחלט בשליטה.

הבה נתן לך דוגמה, כדי שזה יהיה מעשי עבורך. מישהו טוען שפגעת בו בעוד כוונתך לא הייתה כזו. האדם הבטוח, הקרוב והמחובר לאב ומבין ענווה, עשוי לומר כך. "אני מצטער שהבנת לא נכון. כוונתי לא הייתה לפגוע בך. אוכל להסביר למה התכוונתי?" האדם הזה אינו נסער, ואינו נפגע בשום אופן מאי־ההבנה. זה מסתיים שם עבורו.

האדם חסר הביטחון, המפגין ענווה כוזבת, עשוי להישמע כך. "לא, לא. אני מצטער. אני כל כך מצטער; לא התכוונתי לזה ככה. אנא תן לי להסביר."

צורכם להיות מאומתים ומובנים אינו עוד ענווה, אלא חוסר ביטחון. הם יתנצלו שוב ושוב עד ש"ירגישו" מקובלים שוב. הם ישאו את הנטל הזה ימים ושבועות עד שיקבלו מה שנראה כהכרעה, אף שהיא לעולם אינה מגיעה.

יהוה הוא ביטחונך! חיה קרוב אליו והוא ימלא את לבך בענווה אמיתית, ענווה בטוחה, שהיא כוח מוחלט בשליטה.