שוב

אני הגבר הבקיא בעוני—תחת שבט עברת שדי.
הוא הוליך אותי—הביא אותי
אל חושך, לא אל אור.
אכן הוא הפך את ידו בי,
שוב ושוב, כל היום.
הוא הזקין את בשרי ועורי בטרם עת;
הוא שבר את עצמותיי.
הוא צר עליי,
מקיף אותי במרירות ובסבל.
הוא הכריח אותי לחיות בחושך,
כמו המתים זה כבר.
הוא גדר בעדי כדי שלא אוכל לצאת;
הוא הניח עליי שלשלאות כבדות.
אכן, כשאני זועק, קורא לעזרה,
הוא סוגר את תפילתי.
הוא חסם את דרכי באבני גזית,
עיקם את נתיבותיי.
הוא כדוב אורב לי,
כאריה במסתרים.
הוא הדף אותי מדרכי,
קרע אותי לגזרים והשאיר אותי שומם.
הוא דרך את קשתו,
כיוון אליי את חצו.
הוא הביא את חצי מלחמתו
לחדור באיברי החיוניים.
הפכתי ללעג לכל עמי,
מושא ללעגם כל היום.
הוא מילא אותי במרירות,
השקה אותי לענה.
הוא שבר את שיניי בחצץ,
כיסה אותי באפר.
הוא הסיר את השלום מחיי;
שכחתי מהו שגשוג.
(איכה 3:1-17)

תיקונך בלתי אפשרי להתעלם ממנו. הכל מכופר. השלמות מגיעה דרך תשובה, אפילו תשובה כפויה. זה מה שקורה כאשר אתה מחליט להביא את זרועך החזקה נגד ילדיך. אהבתך מאפשרת לנו לראות את שגיאותינו.

אין הקלה קלה ברמה הזו. השבה יש להרוויח בשלב הזה. הילד יגדל. אין חמלה על השבט בעונה הזו. (משלי 22:15) השבט נועד לגרום לנו לזעוק. אז, נזעק אנו, אבא!

"שוב אליי, אבי. אנא עזור לי לרפא את הפצעים. מיוסר לטובתי, אני מקבל את חוכמת הדבר. הייתי רוצה להתקדם עכשיו. הייתי רוצה לקום מנפילתי. יראתי אליך תמידית. אני מקבל את הצלקות שבלבי ובנפשי כטובות. זהו תזכורת, כמו סימני מסמרים.

כן, יש השבה עבורי ועבור משפחתי, ובכל זאת יש אחרים, אלה שאהבו אותי. הם האמינו בי. הענק לי את התפילה הזו, אבי. תן לי להשיב כל מה שאולי נלקח בשלי, אף לאלה שנטשו אותי. אתה מכיר אותם, אבי. אם מצאתי חן בעיניך, אם מצאתי חן לפניך, אבי, אז שלח את המן שלך. שלום מכל צד, אבי. את התפילה הזו אני מבקש ממך, בשם ישוע. כן יהי!"

ייתן לך כלבבך וכל עצתך ימלא. (תהלים 20:4)