הטיהור!

נגלית לפני הנצח,
תבנית נוצצת שנחשפה לעין.
אורך האיר אינסופית מעבר ליקום,
נקודת ייחוסי, "רק אני," כמה מעוות!

מתנה מן השמיים, רחוקה הרבה משלי,
שני עולמותינו התנגשו ברגע בזמן;
הגויים ניהלו מלחמה על נפשי, עבר הבלי,
ואז נולדו ילדיי, האם זה סוף־סוף חיים חדשים?

אך מעדתי ונכשלתי, ושאלתי מתי, מה, מדוע?
משהו כואב נולד, ועדיין בחרתי בשקר.
אך כולו ברגע אחד עיניי נפקחו לראות,
הפרוכת נקרעה, זה קרה שם על עץ.

נלחמתי כה זמן רב כדי להשתחרר סוף־סוף,
כל מכה גרמה לכבלים להתהדק סביבי.
נדמה היה פעמים רבות שסוף־סוף נוצחתי,
אך הפעם, סוף־סוף, לב חדש החל.

עצמות יבשות ששבירות כה, לובשות עתה בשר,
פשוט דבר עם היוצר, גושי היה בלגן.
כלי מעוצב מחדש, הצורה הסופית עדיין לא הושלמה,
זה לוקח זמן, הוא עושה בן!

ליבי עומד להשתנות באמת,
אז, אני נכנע לאבי; אני דוחה את מה שהיה רגיל.
בעודו משנה, ומתקן, ומעצב, אני מתפלל בבקשה...
פנייתי ליהוה, "חבר את ליבי לברכיי."

"איך תעשה אותו?" צבאות השמיים שואלים,
"זה כה מיוחד; אעשה אותו באש."
כי כאן אשרתך את שאר ימיי,
אם באש תשתמש, בבקשה הבעיר אותי!

"אף כי יותר, דם המשיח, אשר ברוח נצחית הקריב עצמו ללא מום לאל שדי, יטהר את מצפונך ממעשים מתים לעבוד את האביר החי?" (העברים 9:14)